ייעוץ וטיפול בפלסטינים מול וועדת המאויימים
ועדת המאוימים – רקע
היסטוריה
2. בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור (תושבי יהודה ושומרון וחבל עזה) או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת (אזרחי איראן, לבנון, סוריה, עיראק),אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור. ההסדר הקבוע בסעיף זה איננו מאפשר לקבל אזרחות ישראלית או רישיון לישיבה בישראל לתושבי האזור ולתושביהן של מדינות המוגדרות כ"מדינות סיכון" כל עוד חוק הוראת השעה עומד בתוקפו. הסדר זה נחקק על רקע פריצתה של האינתיפאדה השנייה והערכות של גורמי ביטחון לפיהן כניסתם של תושבי האזור לישראל ותנועה חופשית שלהם בתחומיה מהווה סכנה ביטחונית[2]. בית משפט קבע, כי הסדר זה עומד בבחינה חוקתית[3].כבר במועד חקיקתו, הסדיר חוק הוראת השעה חריגים אשר אפשרו הענקת רישיון או היתר לישיבה בישראל לתושבי האזור, בכפוף לתנאים מסוימים, החריג הרלוונטי לענייננו הוא בס' 3א 1 לחוק[4]:
(1) לתת רישיון לישיבת ארעי בישראל לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, שבן משפחתו שוהה כדין בישראל;
(2) לאשר בקשה למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור, לתושב אזור שבן משפחתו שוהה כדין בישראל. על פי החריגים שבחוק, לתושבי יו"ש ועזה הנישאים לישראלים במקום בו קיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים, ניתן לקבל היתר שהייה או לחילופין רישיון לישיבת ארעי. לתושבי / אזרחי איראן, לבנון, סוריה, עיראק הנישאים לישראלים במקום בו קיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים, ניתן לקבל רישיון לישיבת ארעי. נזכיר בתמצית, כי בפסק הדין בעניין עדאלה[5], עמד הנשיא א' ברק על כך שבנסיבות בהן אין בנמצא אמצעי חלופי להגבלה גורפת של זכויות, הרי שמבחני המידתיות – ובעיקר הצורך לבחור באמצעי שפגיעתו בזכות לחיי משפחה פחותה – עשויים לחייב קבלתו של מנגנון שיאפשר חריגים הומניטאריים ואחרים להסדר הגורף האוסר על הענקת מעמד בישראל לתושבי האזור.
הטעמים לעמדה זו פורטו אף הם בפסק דינו של הנשיא א' ברק באותו עניין:"הטעם לכך הוא שגם כאשר אין מנוס, לצורך השגת התכלית הראויה, מהגבלה גורפת של זכויות, תיתכנה נסיבות בהן, מחד גיסא, הפגיעה בזכות תהיה קשה במיוחד, ומאידך גיסא, לא יהיה בהגנה חריגה על הזכות כדי לפגוע בהגשמתה של התכלית הראויה. יצירתו של מנגנון חריגים נועד ליתן מענה לנסיבות אשר כאלה. מנגנון החריגים עשוי לצמצם את פגיעתו של החוק בזכויות, וזאת מבלי לפגוע בהגשמתה של התכלית הראויה. לפיכך, יצירתו של מנגנון כזה מתבקשת ממבחן המשנה השני שעניינו הבחירה באמצעי שפגיעתו פחותה. אכן, כפי שחובתו של כל בעל סמכות מינהלית להפעיל שיקול דעת ממקרה למקרה, ולהכיר בחריגים לכללים ולהנחיות קבועות כאשר הנסיבות מצדיקות זאת… כך גם חובתו של המחוקק, בעת שהוא קובע הסדר אשר תוצאתו היא פגיעה גורפת בזכויות, לשקול קביעתו של הסדר חריגים אשר יאפשר מתן מענה למקרים מיוחדים בנסיבות המצדיקות זאת".
המצב כיום
בין הטעמים ההומניטאריים שבגינם ניתן היתר שהייה עומד הטעם שבענייננו, שהוא סכנת חיים למאוים הנחשד כמשתף פעולה עם ישראל, למען זה הוקמה ועדת המאוימים, ועדת המאוימים היא הגוף המוסמך לדון בבקשותיהם של פלסטינים תושבי יהודה שומרון ורצועת עזה, הטוענים כי נשקפת סכנה לחייהם באזור על רקע שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון של ישראל או על רקע חשד לשיתוף פעולה שכזה. בוועדה חברים נציגים מטעם גורמי הביטחון, הצבא, המשטרה ומשרד המשפטים.
זאת ועוד, יש להבחין בין המנהלה הביטחונית לסיוע, שעניינה שיקום סייענים[6]. בית משפט פסק באשר לאמות המידה שלפיהן פועלת המנהלה הביטחונית לסיוע, הן חסויות[7]. כך גם לגבי ועדת המאויימים הדברים דומים, שכן חלק ניכר מעבודתה מבוסס כל מידע מודיעיניות עם זאת על הוועדה לנמק את החלטותיה ונימוקיה צריכים להיות ממצים ככל האפשר וכמובן במקרים מתאימים יוכל בית המשפט לעיין גם בחומר חסוי ככל שתהא הסכמה, וכלשון בימ"ש (בג"ץ 6230/08 פלונים נ' ראש ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 2010):
"על הנמקת הועדה להיות ממצה ככל הניתן, וכמובן במקרים מתאימים יוכל בית המשפט לעיין גם בחומר חסוי ככל שתהא הסכמה"
ועדת המאוימים בוחנת הן את הסכנה הצפויה לפונה אם יחזור לשטחי האזור, והן את הסכנה הצפויה לציבור בישראל באם יותר לו להישאר בשטחה[8]. הוועדה בוחנת בקשות המוגשות על-ידי מי אשר טוענים כי הם מאוימים באזור, על בסיס שני קריטריונים מרכזיים, כפי שנקבע בבג"ץ פלוני[9]:
א. קיומן של אינדיקציות המצביעות על סכנה לחייו של המבקש על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל.
ב. סכנה העלולה להישקף, כתוצאה משהייתו של המבקש בתחומי ישראל, לשלום הציבור בישראל ולביטחונו.
היתרי השהיה המתחדשים שמוסמכת הוועדה להעניק ניתנים לפנים משורת הדין, מטעמים הומניטאריים.
כאמור, הוועדה מוסמכת להעניק למאוימים היתרי שהייה זמניים בישראל. ברם, הוועדה היא חשאית וכמעט דבר אינו ידוע על הרכבה, על דרכי פעולתה, על שיקוליה ועל האופן שבו היא מגבשת את החלטותיה. הדרך היחידה לתקוף את החלטות הוועדה היא באמצעות פניה לבג"ץ, אך באין מידע על השיקולים המנחים את הוועדה זוהי משימה קשה למדי, לרוב הוועדה טוענת כי המבקש אינו מאוים, ולאדם הפשוט אין יכולת לתקוף את החלטות הרשויות ולכן נודעת חשיבות יתרה בליווי משפטי באמצעות עורך דין.
ועדת המאוימים – הבעיות הקיימות
קיימות מספר רב של בעיות הניצבות בפני המבקש – המאוים, ראשית, ההיתרים המונפקים על-ידי הוועדה הם לתקופה מוגבלת בלבד (בין שבוע לשלושה חודשים). כאשר ההיתר פוקע המאוים נדרש לשוב ולפנות לוועדה ובמשך כל תקופת הטיפול בבקשתו, שעלולה להיות ממושכת, שהייתו בישראל איננה חוקית והוא בסכנת גירוש. יתרה מזאת, הוועדה אינה מעניקה למאוימים זכויות כלשהן מלבד זכות השהייה בישראל. הם אינם רשאים לעבוד בישראל ואינם נהנים מזכויות סוציאליות כלשהן. בכדי להתקיים נאלצים המאוימים לפיכך להפר את החוק ובעקבות זאת הם מסתבכים לא פעם בפלילים[10].
בנוסף לבעיות האמורות, קיימים מספר של בעיות נוספות, ראשית, רוב הבקשות נדחות בטענה שלא קיימת סכנת חיים, למותר לציין כי על פי רוב אין בידי המבקשים דיי מסמכים וראיות להוכיח את צדקתם מאחר והם בורחים משטחי הרשות ואינם יכולים להיכנס לשם, אין להם כל יכולת ריאלית ממשית לאסוף ניירת ומסמכים, לרבות אישורים שונים.
בעיה נוספת, יכולה להתעורר כאשר המבקש נחשד בשיתוף פעולה עם ישראל אך לא ממש שיתף פעולה, כך למשל משרד עו"ד דוד אנג'ל טיפל במקרה בו התושב אומנם לא שיתף פעולה אך נחשד כמשתף פעולה, מאז הוא שוהה בארץ באופן לא חוקי, זאת לאחר שאיימו על חייו כי אם יחזור ידאגו לחסלו, במקרה זה הקושי להכיר בו כמאוים הולך ומתעצם.
זאת ועוד, סעיף 3(א) לאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים משנת 1984 קובע כי "מדינה חברה לא תגרש, תחזיר או תסגיר אדם למדינה אחרת, מקום שקיים יסוד מהותי להאמין כי הוא נתון בסכנת העמדה בפני עינויים". לפי עיקרון זה הנקרא עיקרון "אי-ההחזרה" (Non Refoulement) הקבוע במשפט הבינלאומי אסור למדינה להעביר אדם למקום שבו הוא צפוי לעבור עינויים.
זאת ועוד על פי ס' 33 לאמנת הפליטים אין להשיב פליט למדינת מולדתו, פליט על פי ס' 1 לאמנה הינו, מי שמתקיימים בו ארבעת התנאים הבאים: 1. מי שיצא את מדינתו ועבר למדינה אחרת. 2. פחד מבוסס להיות נרדף. 3. קיום קשר-סיבתי בין הפחד להיות נרדף, לבין אחת מחמש העילות המפורטות: (גזע, דת, אזרחות, קבוצה חברתית, השקפה מדינית). 4. אי יכולת או אי רצון להיזקק להגנת מדינת אזרחותו בגלל הפחד האמור.
לנוכח זאת, ולאור העובדה שמדינת ישראל חתומה על האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 ומחויבת לנהוג על-פיה, לכאורה, יכולים המאוימים הפלסטינים לבקש ולקבל מקלט מדיני בישראל.
וכפי שקבע הנשיא (כתוארו אז) ברק בבג"ץ סלאח[11], את העקרונות החלים על סמכות הגירוש מישראל:
"זהו העיקרון הגדול של ה-Non Refoulment לפיו אין לגרש אדם למקום בו יועמדו חייו או חירותו בסכנה. עקרון זה מעוגן בסעיף 33 לאמנת הפליטים. הוא מהווה חלק מהחקיקה הפנימית של מדינות רבות, הקולטות את הוראות האמנה, או מסדירות הדבר בנפרד. הוא עקרון כללי, שאינו מוגבל אך ל"פליטים". הוא חל בישראל על כל סמכות שלטונית שעניינה גירוש אדם מישראל"
אנו למדים כי, עיקרון אי-ההחזרה אינו תלוי בהגדרת האדם בו עוסקים, והוא עיקרון הטבוע במשפט הבינלאומי המנהגי ועל כן מחייב אף מדינות שאינן חתומות על אמנת הפליטים, על אחת כמה וכמה מדינות כמדינת ישראל – שכן חתומות על האמנה.
מעבר לכך, הנשיא ברק קובע כי עקרון זה הוא רחב אף יותר ומכוחו חל איסור גם על גירוש אדם למדינה אשר כשלעצמה לא תפגע באותו אדם, אולם העלולה לגרשו למדינה שבה נשקפת סכנה לחייו:
"בטרם יגורש אדם למדינה שלישית, אשר כשלעצמה לא תפגע בחייו או בחירותו של אדם, על שלטונות ישראל להבטיח כי אותה מדינה שלישית לא תגרש מצדה את המגורש למדינתו שלו, שבה נשקפת לו סכנת חיים. אין ישראל יכולה לרחוץ בניקיון כפיה בהבטיחה כי המדינה שאליה יגורש אדם לא תפגע בו. על ישראל להוסיף ולהבטיח כי אותה מדינה לא תגרש את המגורש למדינה אחרת אשר עשויה לפגוע בו. על-כן, גירוש למדינה שלישית צריך להיות מלווה באפשרות לסמוך על כך כי אותה מדינה מצדה לא תגרש את המגורש למדינה שבה יהיו חייו או חירותו נתונים בסכנה…".
לנוכח זאת, ולאור העובדה שמדינת ישראל חתומה על האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 ומחויבת לנהוג על-פיה, לכאורה, יכולים המאוימים הפלסטינים לבקש ולקבל מקלט מדיני בישראל. אלא שישראל בחרה לממש את מחויבויותיה באופן שלמעשה שולל אפשרות זו. לפי הנוהל שגיבשו הרשויות הישראליות, משרד הפנים מטפל בבקשות מקלט רק לאחר שהנציגות הישראלית של נציב האו"ם לפליטים בדק ומצא אותן מתאימות.
הנציגות, לעומת זאת, אינה רואה עצמה מוסמכת לדון בפניות של פליטים פלסטינים שכן, לדבריה, הטיפול בעניינם מסור לגוף אחר של האו"ם – אונר"א (זאת אף שאונר"א אינו ערוך לתת סעד למאוימים). וכך, נתפסים המאוימים במלכוד ואינם יכולים לזכות במקלט בישראל. למאוימים נותרת אמנם אפשרות לבקש מקלט במדינות זרות, אולם הסיכויים כי בקשה כזו תתקבל הם, על-פי רוב, קלושים ובכל מקרה הטיפול בבקשות אורך תקופה ארוכה שבמהלכה המאוימים חיים בצל אימת הגירוש על כל הסכנות הכרוכות בכך.
מומחיות משרדנו – עו"ד דוד אנג'ל
כאמור, מרבית פרשיות בקשות לוועדת המאוימים סבוכות ומורכבות. וועדת המאוימים מצידה אינה נרתמת להקל את ההליך המורכב ממילא. למשרדנו ניסיון רב בהתנהלות הדוקה מול "וועדת המאוימים", כולל הופעות בכל הערכאות משפטיות לרבות עתירות לבג"ץ.
אני מתמודדים עם הבעיות השונות העולות תוך כדי הסדרת מעמד לפליטים בישראל, למשרד הצלחות גדולות בתחום על רצף השנים, כולל מספר תקדימים בהובלתו של עו"ד דוד אנג'ל. עד היום נוהלו על ידנו מאות תיקים של פלסטינים או זרים הנרדפים בארץ מוצאם בשל שיתוף פעולה עם מדינת ישראל, הן בוועדת האיומים והן בבתי המשפט. משרד עורך דין אזרחות ישראלית דוד אנג'ל עוסק בהליכים מנהליים ומשפטיים מול מנהל האוכלוסין וההגירה כבר למעלה משני עשורים והוא פועל על מנת למצות עבור לקוחותיו את הזכויות המוקנות להם מן הדין ומן הצדק.
משרד עו"ד דוד אנג'ל מעניק ליווי צמוד וייצוג מול משרד האוכלוסין וההגירה: טיפול במתן אשרת שהייה לפליט מדיני * תדרוך והנחיה לפני דיונים בוועדת המאוימים * תדרוך לפני תשאול בוועדת האיומים * תדרוך להכנת מסמכים * ייצוג צמוד בוועדת האיומים * פתרונות יצירתיים לבעיות סבוכות לרבות עתירות תקדימיות לבג"ץ.
מידע מקצועי נוסף שעשוי לעניין אתכם, בקליק:
[1] ס' 2 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003.
[2] בג"צ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 2006).
[3] בג"צ 7444/03 דקה נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 2010).
[4] ס' 3א (1) האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003.
[5] בג"צ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 2006).
[6] ראו בג"ץ 1373/02 פלוני נ' ראש הממשלה (פורסם בנבו, 2004); בג"ץ 7008/07 פלוני נ' משרד ראש הממשלה מינהלת השיקום [פורסם בנבו]), לבין ועדת המאויימים, שקמה כדי להידרש למי שאינם עונים על אמות המידה של המינהלה כסייענים, אך טוענים לאיום על חייהם באיזור (בג"ץ 3322/11 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 2011).
[7] בג"ץ 4458/07 פלונים נ' ראש ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 2010).
[8] ראו לדוגמה בג"צ 4857/07 פלוני נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו, 2010); בג"ץ 11090/07 פלוני נ' שר הבטחון (פורסם בנבו, 2010).
[9] בבג"ץ 3322/11 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 2011).
[10] עו"ד ענת בן דור, בהרצאה באונ' תל אביב.
מה מספרים הלקוחות שלנו
