נישואין אזרחיים

מבוא

במדינת ישראל, האפשרות החוקית היחידה למיסוד קשר בין בני זוג באמצעות נישואים היא באמצעות נישואים דתיים, המבוצעים דרך מוסד הרבנות, ולפי כל כללי ההלכה האורתודוקסית. כפועל יוצא, רק בני זוג ששניהם יהודים יכולים להינשא במדינת ישראל, משום שההלכה לא מכירה בנישואין מעורבים – יהודי ונוצריה למשל.

יחד עם זאת, קיימת דרך נוספת להינשא באמצעות נישואין אזרחיים, אלא שנישואין אזרחיים ניתן לבצע רק מחוץ למדינת ישראל, עובדה שמקשה על התהליך ומייקרת אותו בעשרות מונים. התפתחות התופעה בישראל של נישואין אזרחיים, במיוחד כאשר מדובר בנתינים זרים ביחס למדינת הטקס, מאששת את הצורך בהסדרת נישואין אזרחיים לאזרחי המדינה בייחוד לפסולי חיתון שאין באפשרותם לממש את טקס עריכת הנישואין בישראל, כדוגמת כהן וגרושה, יהודי ונוצריה וכדו'.

מקור התוקף לנישואין אזרחיים

שאלת תוקפם של נישואין אזרחיים של יהודים תושבי הארץ או אזרחיה שנערכו מחוץ לישראל, נדונה בקשת רחבה של פסקי דין, שאלת התוקף של נישואין-אזרחים בין בני זוג יהודים-ישראלים הינה, בעיקר, בת שני פנים:

הפן האחד הוא, בחיובים ההדדיים שבין בני הזוג. האם הדין במדינת ישראל מכיר בנישואין אלו כיוצרים מערכת חיובים רגילה של 'סטטוס'? האם נוצר חיוב של מזונות? האם קמה לבן-הזוג זכות לירושה?
הפן השני הוא, בהשלכות של נישואין אלו כלפי צד שלישי – האם נישואים אלו מונעים את בני הזוג מלהינשא לצד שלישי, עד שנישואין אלו יפורקו, או 'יותרו' כדין?

הפן הראשון, תוקפם של נישואין אזרחיים שנערכו בחוץ-לארץ בין יהודים אזרחי המדינה ביחס לחיובים ההדדיים בין בני הזוג, נידון באופן יסודי, בצורה אנליטית ומעמיקה, על ידי פרופ' מנשה שאוה המנוח מסקנתו של פרופ' שאוה היא:

 "בבוא בית-משפט אזרחי לדון בתוקפם של נישואין אזרחיים, שנערכו בחו"ל בין בני זוג יהודים אזרחי המדינה, שומה עליו לבדוק תוקפם על פי הדין העברי, בתור 'דינם האישי' של בני הזוג כמשמעותו בסימן 47 לדבה"מ, מבלי להיזקק לדין מקום עריכת הנישואין".

מסקנה זו אומצה, בין היתר, על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב[1], באותו מקרה נדחתה תביעת מזונות של האשה שנישאה לבעלה ב'נישואי פרגוואי'. בית המשפט קבע כי בעת הנישואין היו שני בני הזוג תושבי הארץ ואזרחיה, לכן דינם האישי בעת הנישואין הוא דין תורה. היות והם לא נישאו על פי דין תורה, לא ניתן להכיר באשה כנשואה לצורך חיוב המזונות.

אכן, עמדתו של בית המשפט המחוזי לענין אי-חיוב הבעל במזונות האשה, נמשכת כחוט השני אחרי דעתו של פרופ' שאוה, שיש צורך ע"פ החוק בישראל בבדיקת תוקף הנישואין ע"פ הדין העברי.
הפן השני והעיקרי בו יש להתמקד הוא בהשלכות הנישואין כלפי צד שלישי. לעניין זה, קובע בית הדין, לאורה של העבירה של "ריבוי נישואין" בחוק העונשין, כדלהלן:

"— די בכך שנישואין אזרחיים תקפים על פי הדין הפנימי החל במקום עריכתם – לענייננו, קפריסין – בכדי שהדבר ימנע מיהודי אזרח ישראל, כל עוד לא הותרו הנישואין, להינשא לאחר. … על רקע המצב שתואר לעיל פסקנו, כי יש להוסיף הוראה פוזיטיבית לפיה, בית הדין 'מתיר את הנישואין'. בכך מפקיע בית הדין את התוקף החוקי בישראל של הנישואין האזרחיים – ביחס לפן הפלילי של ריבוי נישואין – וכל אחד מן הצדדים מותר להינשא לאחר…. על פי סעיף [177 לחוק העונשין, תשל"ז-1977], פסק דין של בית הדין המוסמך, אשר מבטל או מפקיע את הנישואין, הופך את בני הזוג לפנויים, החל ממתן פסק הדין"[2].

בית הדין הרבני הכיר בנישואין אזרחיים בין יהודים, אזרחי המדינה או תושביה שנערכו מחוץ לישראל – נישואין אזרחיים שאינם כדת משה וישראל – בהיבט החיצוני שלהם. פסק הדין הרבני המשלים מפריד בין "נישואין כדת משה וישראל" לבין "נישואין של בני נוח". הוא מסווג את הנישואין האזרחיים כ"נישואין של בני נוח". אין הוא שולל את תוקפם. אמנם, בית הדין מדגיש כי המשפט העברי אינו רואה את בני הזוג כנשואים כדת משה וישראל. יחד עם זאת, המשפט העברי מכיר בנישואין כ"נישואין של בני נוח". הנישואין אינם בטלים ומבוטלים מעיקרם, אף לא בעיני ההלכה.

מבחינת הסטטוס כלפי כולי עלמא, לנישואין האזרחיים נפקויות מרחיקות לכת. בני הזוג אינם נחשבים כפנויים. ללא התרת הנישואין, בני הזוג אינם מותרים להינשא מחדש, ואם הם נישאים יש בכך ביגמיה האסורה על פי הדין[3]. נישואין אזרחיים אלו של יהודים הינם על-פי דין תורה "נישואין לצורך גירושין כדין בני נוח". יתרה מכך, התרת הנישואין, אף היא לא מפקיעה את הנישואין מיסודם אלא רק מכאן ולהבא. בית הדין אינו מאיין את הנישואין מעיקרם. הוא דן בהתרתם. הנישואין קיימים לשיטתו מבחינת הנפקות המשפטית של מעמדם ההלכתי, לעניין ההיבט החיצוני שלהם.

בית הדין הדגיש[4], כי הערכאה המוסמכת היחידה להתרת הנישואין היא בית הדין הרבני[5]. הדין שיחילו בתי הדין יהיה דין-תורה. לפיכך, נדרש בית הדין הרבני הגדול לבחון את עמדתה של ההלכה ביחס לנישואין אזרחיים ולדרכי התרתם. בית הדין ציין כי קיימת מחלוקת עתיקת יומין בין הפוסקים, ביחס לתקפות ההלכתית של נישואין אזרחיים. הגישה המקובלת בבתי הדין היא כי נישואין אזרחיים הנערכים מתוך אילוץ נחשבים כ"נישואין לחומרא" מבחינה הלכתית. ההנחה היא שבני הזוג חפצים להינשא לפי הדין וחיי האישות שביניהם נעשו כדרך בעל ואשה, במטרה לקיים חיי משפחה לפי ההלכה. המשמעות היא, שבמידה וירצו להמשיך בנישואיהם, יש לסדר להם חופה וקידושין. אם אחד הצדדים מבקש לסיים את הנישואין, קיימת אפשרות להקל יותר בפירוד. לעיתים נדירות אף מתאפשרת התרת הנישואין ללא גט.

לעומת זאת, נישואין אזרחיים מתוך בחירה ורצון להינשא שלא כדת משה וישראל נחשבים נישואין בניגוד להלכה. היות ובני הזוג הללו אינם רוצים בהלכה, יחסי האישות שביניהם נועדו לקיים משפחה שלא לפי ההלכה. במצב זה, לא נדרש גט מיד הבעל ליד האשה. ניתן להתיר את הנישואין על ידי מתן פסק דין לגירושין. בית הדין הבהיר כי קיימת אפשרות הלכתית להתרת נישואין ללא גט. הוא סקר אסמכתאות הלכתיות, בהם הכירה ההלכה היהודית באפשרות של התרת קשר נישואין בלא גט. בכלל אלה נמנה גם מנהגם של בתי הדין הרבניים להתיר נישואין אזרחיים בדרך של פסק דין. בית הדין ציין:

    "ההלכה היהודית, מצריכה גט להתרת נישואין. כאמור, מאפשרת ההלכה, התרת נישואין בדרך אחרת במקרים שצויינו לעיל. בתי הדין הרבניים, הכניסו לתוך רשימה זו, גם נישואין אזרחיים שנעשו שלא כדת משה וישראל, כאמור לעיל. התרת הנישואין מתבצעת בדרך של מתן פסק דין לגירושין, כפי שמקובל במשפט האזרחי בארצות רבות. המשמעות של התרת הנישואין, היא גירושין לכל דבר – ללא צורך בשימוש בגט פיטורין. קשה לומר מתי החלו בתי הדין הרבניים לבצע התרה של נישואין אזרחיים באמצעות מתן פסק-דין, אך כיום זהו מנהג רווח בתי הדין"[6].

בנוסף, לדעת בית הדין, די בבקשת צד אחד על מנת להתיר את הנישואין האזרחיים, נפסק כי בית הדין עשוי להורות על התרת הנישואין אף בהעדר הסכמה, כאשר מתברר שאין אפשרות לחיי שלום, וזאת גם אם לא מתקיימת עילה הלכתית לגירושין.

לסיכום לדעת בית הדין הגדול:

הנישואין האזרחיים הותרו על פי דין תורה, באמצעות פסק-דין המתיר את נישואי הצדדים.
פסק דין להתרת נישואין אזרחיים, יינתן כאשר קיימות עילות ממשיות, שבגינן לא ניתן לקיים שלום בית בין הצדדים. בית הדין יבחן את העילות הללו, ולאחר שיגיע למסקנה שאכן אפסה התקווה לשלום ואין מנוס מפירוק הנישואין, אזי יינתן פסק-דין להתרת הנישואין.
בית-הדין יבחן את האפשרות לביצוע גט פיטורין הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מעשית. במידה ולא ניתן לסדר גט פיטורין מבחינות אלו, אזי יותרו הנישואין בדרך של פס"ד.
אין צורך בהסכמת שני הצדדים להתרת הנישואין אולם יש צורך בתביעה של צד אחד, ובציון עילות מתאימות, כאמור לעיל.

תוקף הנישואין האזרחיים:

ראשית, רישום הנישואין מתבצע על יסוד ההלכה המושרשת כי משרד הפנים חייב ברישום נישואין, הנחזים כתקפים ובהעדר ראיה לסתור[7]. מאז נפסקה הלכת פונק-שלזינגר נוהג פקיד הרישום לרשום נישואין אזרחיים על יסוד תעודה ציבורית שמוגשת לו בעניין הנישואין[8]. אין ברישום כדי להעיד על תוקפם המהותי של הנישואין. הרישום הוא לצרכים סטטיסטיים בלבד. השאלה האם נישואין אזרחיים בין יהודים תושבי הארץ ואזרחיה שנערכו בחו"ל מקנים לבני הזוג מעמד אישי של נישואין עלתה מפעם לפעם בפסיקת בית המשפט[9].

    "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה"[10]. מה דין נישואין בין יהודים שנערכו מחוץ לישראל? מקובל על הכל כי אם הנישואין מחוץ לישראל הם נישואין כדת משה וישראל, הם תופסים בישראל[11]. אך מה הדין אם הנישואין שנערכו מחוץ לישראל אינם נישואין כדת משה וישראל? כל קושי לא מתעורר, מבחינת המשפט האזרחי ובית המשפט האזרחי, אם בשעת הנישואין לא היו בני הזוג אזרחי המדינה או תושביה. במצב דברים זה נקבע תוקף הנישואין על פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הישראלי. על פיהם, אם החוק האישי של בני הזוג בשעת עריכת הנישואין מכיר בתוקפם של הנישואין, יכיר בהם המשפט האזרחי הישראלי[12] "חוק יום המעשה, הוא הקובע את כשרותו או פסלותו של האקט"[13]. "משרכשו הצדדים, למשל, מעמד של אנשים נשואים לפי דינם הלאומי, כל שינוי, אשר יחול בדינם האישי לאחר מכן עקב שינוי אזרחותם, אין בו כדי לשלול מהם סטטוס של אנשים נשואים"[14].

אך מה הדין אם בעת הנישואין האזרחיים מחוץ לישראל, בני הזוג שניהם הם תושבי הארץ או אזרחיה? בעניין זה ניתן היה להצביע בעבר על שתי גישות אפשריות:

על פי הגישה האחת,
בבחינת תוקפם של נישואין שיש בהם אלמנט זר יש לפנות לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי[15]. כללי המשפט הבינלאומי הפרטי האנגליים, שנקלטו במשפט הישראלי[16], מבחינים בין תוקף הנישואין מבחינת הצורה (formal validity) לבין  תוקף הנישואין מבחינת כשרות הצדדים להינשא (essential validity). בשאלות של צורה מוחל חוק מקום עריכת הנישואין (lex loci celebrationis). בשאלת כשרות הצדדים מוחל חוק הדומיסיל בעת עריכת הנישואין (lex domicilii) או החוק של המקום בו מיועדים הנישואין להתממש[17].
כאשר עסקינן בנישואים אזרחיים בין יהודים בעלי כשרות להינשא זה לזה, תוקפם מבחינת צורת הנישואין (טקס אזרחי) ייבחן לפי החוק במקום עריכתם. בהנחה שטקס נישואין אזרחי הוא צורת נישואין תקפה במקום עריכת הנישואין, הנישואין מוכרים במשפט הישראלי, שכן לבני הזוג כשרות להינשא על-פי דינם האישי. יצוין, כי הדברים אמורים לגבי נישואין אזרחיים בנוכחות אישית. איננו מביעים כל עמדה לגבי נישואין באמצעות שלוח[18].

הגישה השניה, 
לבחינת תוקף הנישואין האזרחיים דוחה את תחולתם של כללי המשפט הבינלאומי הפרטי האנגלי (על הבחנתם בין תוכן לצורה) מפני הדין האישי. לגבי תושבי הארץ ואזרחיה, תוקפם של הנישואים יוכרע על ידי החלת הדינים האישיים שלהם בעת עריכת הנישואין[19]. הדוגלים בגישה זו רואים בהוראת סימן 47 לדבר המלך במועצה כמצווה על בתי המשפט האזרחיים להחיל את הדין האישי של הצדדים.

לגבי אזרחים מקומיים זהו דינם הדתי, גם אם כרוך בנישואין אלמנט זר[20]. המחזיקים בגישה זו מוסיפים כי ככל שמדובר ביהודים, הרי שדינם האישי, הוא הדין העברי, אינו מבחין בין תוכן הנישואין לצורתם, כך שממילא אין מקום להבחנה הקיימת בכללי המשפט הבינלאומי הפרטי האנגלי[21]. על פי גישה זו, תוקף נישואיו של אזרח ישראלי שנערכו מחוץ למדינה יבחן לפי הדין הדתי של האזרח הישראלי, בדיוק כאילו נערכו בישראל. אם הדין הדתי שולל את הנישואין, הרי שאין להם תוקף במשפט הישראלי.

ההכרעה בין שתי הגישות קשה היא[22]. עם זאת, בית הדין הרבני הגדול נקט עמדה, בקובעו כי:

    "—מבחינת החוק האזרחי, הצדדים נשאו אזרחית, והם נחשבים כנשואים בכל העולם, כולל במדינת ישראל"[23].

ועימם הסכים בג"ץ בעניין זה[24], ההכרה בתוקפם של הנישואין מתבקשת על-פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, המהווים חלק אינטגרלי של המשפט הישראלי. הם נקלטו בעבר מתוך המשפט האנגלי. עתה הם עומדים על רגליהם. הם מתפתחים עם פיתוח המשפט הישראלי. הם מהווים על כן, אבר בלתי נפרד מהמשפט המקובל הישראלי. על פיהם, כאשר בנישואין מצוי אלמנט זר, יש להתחשב בו. הוראות דבר המלך במועצה, המחילות את הדין הדתי בתור דינו האישי של אזרח מקומי, כפופות לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי[25].
אכן, "כללי המשפט הבינלאומי הפרטי קודמים בתחולתם לכל חוק שהוא מוניציפאלי-פנימי גרידא"[26]. אף הוראתו של סימן 47 לדבר המלך, המחיל את הדין הדתי בתור דינו האישי של אזרח מקומי, אינה אלא "חוק מוניציפאלי-פנימי גרידא". הוראת הסימן כפופה לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי. מכאן שתוקף של נישואין שערכו בני זוג יהודים מחוץ לישראל, אפילו היו שני בני הזוג אותה שעה תושבי הארץ ואזרחיה, יקבע תוך התחשבות בכללי ברירת הדין המקובלים בישראל.

על פיהם, הנישואין תקפים מבחינת הצורה (הדין הזר) ועל פי המהות (המשפט העברי), ועל כן הם נישואין תקפים (הן מבחינת ההיבט החיצוני והן מבחינת ההיבט הפנימי) בישראל. תוצאה זו מתבקשת גם על רקע מציאות החיים בישראל. אלפי יהודים, אזרחי המדינה ותושביה, מבקשים לממש את נישואיהם בדרך של נישואין אזרחיים המתבצעים מחוץ לישראל. זו תופעה חברתית שהמשפט צריך להתחשב עימה.

עמדו על כך השופטים זוסמן וויתקון בעבר, כאשר סברו באימרות אגב כי לענין תוקף נישואין שנערכו מחוץ לישראל על ידי אזרחי המדינה או תושביה, די בכך שהם תקפים לפי מקום עריכתם, אפילו אין לבני הזוג כושר להינשא על פי משפטם האישי[27].

הנכונות להכיר בתוקפו של סטטוס שרכשו יהודים – אזרחי המדינה או תושביה – בחסותו של דין זר שאינו נוגד את תקנת הציבור בישראל מתחזקת נוכח ההכרה במעמדה של הזכות לנישואין ולחיי משפחה ולנוכח החובה בדבר כיבוד התא המשפחתי. אכן, "אחד המרכיבים היסודיים ביותר של כבוד האדם הוא כוחו של האדם לעצב את חיי המשפחה שלו על פי האוטונומיה של רצונו החופשי… התא המשפחתי הוא ביטוי מובהק למימושו העצמי של האדם"[28].

התמחות משרד עו"ד דוד אנג'ל

משרד עו"ד דוד אנג'ל מחזיק בידע ובניסיון רב בתחום הנישואין האזרחיים, כולל ביצוע עשרות חתונות בתקופת הקורונה (כלא ניתן היה לצאת בפשטות מישראל), ולרבות רישום נישואין אזרחיים במנהל האוכלוסין בישראל. המשרד מלווה ונותן יעוץ משפטי לאזרחי ותושבי מדינת ישראל אשר מבקשים להינשא לאזרחים זרים בנישואין אזרחיים מחוץ לגבולות ישראל.

משרד עו"ד דוד אנג'ל יודע לטפל ולהתמודד עם הבעיות השונות העולות תוך כדי רישום הנישואין והסדרת מעמד של בני הזוג, לרבות הסדרת אזרחות ישראלית במקרים בו הדבר נדרש, ולזכותנו הצלחות כבירות ותקדימיות בתחום. עד היום ובמשך למעלה מ- 20 שנים, ניהל משרד עו"ד דוד אנג'ל מאות תיקים של ישראלים וזרים שביקשו למסד את הקשר ביניהם ולהינשא בנישואין אזרחיים ללא נוכחות פיזית. 

 


[1] עמ (ת"א) 1044/99 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 1999).
[2] עמ' 5-4 לפסק הדין הרבני המשלים בית הדין הרבני הגדול (הדיינים ש' דיכובסקי, ש' בן שמעון וא' שרמן) (ביום 11.11.2003) .
[3] ראו עמ' 4 לפסק הדין הרבני המשלים
[4] עמ' 5-4 לפסק הדין הרבני המשלים בית הדין הרבני הגדול (הדיינים ש' דיכובסקי, ש' בן שמעון וא' שרמן) (ביום 11.11.2003) .
[5] סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953; להלן – חוק שיפוט בתי דין רבניים
[6] עמ' 8 לפסק הדין הרבני  המשלים
[7] בג"ץ 143/62 פונק שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד יז 225 (להלן – פרשת פונק-שלזינגר); בג"ץ 80/63 גורפינקל וחקלאי נ' שר הפנים, פ"ד יג 2048; בג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כד(2) 477)
[8] בג"ץ 2888/92 גולדשטיין נ' שר הפנים, פ"ד נ(5) 89
[9] בג"ץ 51/80 כהן נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות, פ"ד לה(2) 8 (להלן – פרשת כהן); בג"ץ 592/83 פורר נ' פורר, פ"ד לח(3) 561 (להלן – פרשת פורר); רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני ואח', פ"ד נח(2) 213 (להלן – פרשת פלונית)
[10] סעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין רבניים
[11] ע"א 191/51 סקורניק נ' סקורניק, פ"ד ח 141 (להלן – פרשת סקורניק); א' לבונטין, על נישואין וגירושין הנערכים מחוץ למדינה, 18 (הוצאת מפעל השכפול, תשי"ז; להלן – לבונטין); מ' זילברג, המעמד האישי בישראל, 251 (ירושלים, 1965; להלן – זילברג)
[12] פרשת סקורניק, בעמ' 167-8
[13] זילברג, 222
[14] מ' שאוה, הדין האישי בישראל, 80 (כרך א', מהדורה רביעית מורחבת, 2001); להלן – שאוה
[15] השופט ויתקון בפרשת סקורניק, 179; השוו עמדת השופט אולשן, שם, בעמ' 161-159
[16] דרך סימן 46 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922 (להלן – דבר המלך במועצה)
[17] Dicey & Morris, Conflict of Laws  651, 675 (13th ed. 2000)).
[18] כגון "נישואי פרגוואי" או "נישואי מקסיקו"
[19] שאוה, בעמ' 554 ראו גם לבונטין, עמ' 17; השוו פ' שיפמן, דיני המשפחה בישראל 352 (כרך א', מהדורה שניה, 1995; להלן – שיפמן)
[20] שאוה, שם, עמ' 131; ראו גם זילברג, 212
[21] ראו, לבונטין, בעמ' 36-34; שאוה, עמ' 558
[22] ראו, פרשת פלונית, עמ' 230
[23] פסק הדין מיום 5.2.2003
[24] בגץ 2232/03 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו, סא (3) 496
[25] שם.
[26] השופט ויתקון בע"א 191/51 סקורניק נ' סקורניק, פ"ד ח 141, 179
[27] ראו, פרשת פונק-שלזינגר, בעמ' 254-253; ע"א 373/72 טפר נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 7, 9
[28] בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (טרם פורסם; פסקה 32 לפסק דיני; ראו גם פ' שיפמן "על תחליפי גירושין תוצרת בית המשפט האזרחי" ספר לנדוי 1607, 1608 (כרך ג', תשנ"ה)

מה מספרים הלקוחות שלנו

נעה צדיק
נעה צדיק
2021-08-22
תותח!!
תום רז
תום רז
2021-06-07
צוות המשרד נתן מענה מיידי ואדיב לשאלות שלי! המון תודה
erez rrr
erez rrr
2021-06-07
שירות מצויון. שירה, את אלופה.
Rute pacheco
Rute pacheco
2021-06-06
אני דוד מג מבת ים מרוצה מאוד מהטיפול של משרד עורכי דין דוד אנג'ל ועובדיו המסורים עם יחס יוצא מהרגיל מומחים בהגשת כל המסמכים הנחוצים למשרד הפנים ובהצגת המסמכים בזמן ולעמוד מולם במקצועיות בתודה ובכבוד רב דוד .מ
Shulamit Avraham
Shulamit Avraham
2021-04-22
תודה על שירות מצויין ומהיר, ובמיוחד לשירה שמאוד אכפת לה ונותנת שירות מכל הלב. ממליצה בחום
Канал ПозитиФФчик
Канал ПозитиФФчик
2021-04-13
מאוד ממליצה!! התקשרתי אם שאלה ותוך דקה נתנו לי מענה והסבירו מה עלי לעשות. תודה רבה לכם!
braa esa37
braa esa37
2021-02-12
מומלץ בחום.