אישורי כניסה לעובדים זרים מומחים
מבוא
עובד זר מומחה הוא עובד זר המועסק בעיסוק מועדף מזה של מרבית העובדים הזרים, בזכות מאפיינים מיוחדים של העובד. המאפיינים המיוחדים בדרך כלל מתייחסים להשכלה, ידע ייחודי, כישורים מיוחדים דרישה לסף שכר גבוה יותר ועיסוק בתפקיד שאינו בנמצא בישראל. דרישות הסף להבאת מומחים זרים על כל סוגיהם, שואבים את כוחם מסעיף 1יג לחוק עובדים זרים [1] כמו"כ העניין מוסדר בתקנות עובדים זרים (פטורים למעסיקי מומחים זרים)[2], אשר, לפיו קיימים הקלות ופטורים מאגרות בהעסקת נתין זר מומחה.
המושג "מומחה זר" נקבע עוד במרץ 2001 על ידי ועדת בוכריס (ע"ש העומד בראשה – יעקב בוכריס) שהוקמה על ידי שר העבודה והרווחה, כדי לבחון את סוגיית העסקת עובדים זרים בישראל על כל גווניה, ולבחון האם צריך לבצע הפרדה בקריטריונים בין עובדים זרים רגילים לבין עובדים זרים מומחים.
מסקנותיה של ועדת בוכריס היו, כי האינטרס של מדינת ישראל הוא להתייחס לקטגוריה של מומחה זר באופן מועדף מאשר ליתר העובדים הזרים. כך למשל, בתקנות עובדים זרים (פטורים למעסיקי מומחים זרים)[3], נקבע כי מעסיקו של עובד זר מומחה פטור מאגרה שנתית של מס מעסיקים עובדים זרים.
היסטוריה
על רקע מכלול הצעדים לצמצום העסקת העובדים הזרים ועידוד התעסוקה המקומית, אומצה באוגוסט 2004 מדיניות הממשלה (ביום 15.8.04 קבלה הממשלה החלטה מס' 2445), להגביל את היתרי התעסוקה לעובדים זרים בתעשייה לעובדים שהם בגדר "מומחי חוץ". מומחה חוץ לצורך עניין זה הוא תושב חוץ שהוזמן לעבוד בישראל בתחום שיש לו בו מומחיות ייחודית ושעבור שירותיו ישולם לו שכר חודשי מינימלי בסכומים שמוגדרים אשר יגיעו בהדרגה לכפל השכר ממוצע במשק.
השכר המינימלי הגבוה נועד להבטיח כי אכן מדובר בעובדים זרים בעלי מומחיות מיוחדת להבדיל מכוח עבודה רגיל, אשר להנחת הממשלה, תופס את מקומו של כח העבודה המקומי. בהחלטה נוספת של הממשלה מדצמבר 2005 (מס' 4617) דחתה הממשלה את יישום העלאת השכר המינימלי לכפל השכר הממוצע במשק למחצית השנייה של שנת 2007, כדי לתת שהות ארוכה יותר לעוסקים בתעשייה להיערך למצב החדש.
במקביל לצעדים האמורים, פעלה הממשלה לפיתוח מסגרות הכשרה מקצועית לאוכלוסיית מקבלי הבטחת הכנסה, ולמתן תמריצים נוספים לעידוד התעסוקה המקומית, ובכלל זה תמריצים למעסיקים. על פי ממצאי דו"ח ביניים של צוות בינמשרדי ל"תכנון שיטת העסקת עובדים זרים בישראל ותנאים למתן רישיונות להעסקת עובדים זרים" בראשות יעל אנדורן, שפרסם את מסקנותיו ב-2004, רק צמצום מספר ההיתרים לעובדים זרים וייקור עלות עסקתם הביא להפחתה במספר העובדים הזרים המועסקים בענף משקי זה או אחר, ולעלייה בתעסוקה המקומית (עמ' 12 לדו"ח).
מדיניות הממשלה לגבי התעשייה נובעת, אפוא, ממאפייני שוק העבודה המצריכים צמצום מספר העובדים הזרים רק לאלה שיש להם תרומה שולית מיוחדת למעסיק, ומקום שהתועלת הנצמחת מתרומה זו גוברת במשקלה על העלויות הכבדות הנגרמות למשק מעצם שהיית העובדים הזרים בישראל.
על פי אותה החלטה משנת 2004, החל ב- 1.9.04, השכר שישולם לא יפחת מ 5,000 ₪, ולאחר העלאה הדרגתית, החל מ- 1.1.07, ישולם לעובד שכר שלא יפחת מפעמיים השכר הממוצע במשק. הממשלה שבה ונדרשה לנושא, ובהחלטתה מס' 4617 מיום 14.12.05 שינתה את המועדים ואת סכומי השכר החודשי המינימליים למומחים הזרים באופן שמ-1.1.06 ישולם שכר שלא יפחת מ- 6,000 ₪, שיעלה בהדרגה עד ל-1.7.07, שאז יעמוד על כפל השכר הממוצע במשק לפחות.
בהתאם להחלטת ממשלה נוספת מס' 4099 מיום 9.8.05, אין לתת היתרים לעובדים זרים אלא אם התקבלה הודעה משירות התעסוקה כי לא קיים דורש עבודה ישראלי לביצוע העבודה נשוא בקשת ההיתר. הוראה זו חלה על התעשייה, מסעדות אתניות ומעורבות, ובתי מלון (להלן – "החלטות הממשלה").
על גובה השכר הוגשה עתירה בשנת 2004 בה טענו העותרים, כי החלטות הממשלה והמדיניות הטמונה בהן אינן עומדות במבחן החוקיות המינהלית, וזאת ממספר טעמים: ראשית, התנאת שכר מינימלי גבוה במושגי השוק כתנאי להעסקת עובד זר בתעשייה פוגעת בחופש העיסוק של המעסיקים. עוד נטען, כי מדיניות השכר המינימלי של העובד הזר בתעשייה פוגעת בעיקרון השוויון. בתנאי ההעסקה בין העובד הזר ששכרו הגבוה מובטח, לבין עובד ישראלי ששכר המינימום המשולם לו נמוך בהרבה. אי השוויון מתבטא גם ביחס שבין עובדים זרים בינם לבין עצמם.
ביהמ"ש דחה את העתירות וקבע, כי מדיניות הממשלה לצמצום תופעת העובדים הזרים בישראל בכלל, ובתחום התעשייה בפרט היא מדיניות העומדת במבחן הדין. היא נועדה לקדם תכלית כלכלית-משקית וחברתית חשובה, שערכה רב לקידום האינטרס הציבורי הכללי. מדיניות זו מופעלת בצורה שונה ומורכבת במגזרים שונים של הפעילות המשקית בהתחשב בטיבם השונה של ענפי המשק, צרכיהם המיוחדים, וצרכי העוסקים בהם.
מדיניות הממשלה בענף התעשייה הינה חלק ממדיניות כללית של צמצום העסקת עובדים זרים ופיתוח מקורות תעסוקה לעובדים מקומיים. היא אינה מתעלמת מצרכי הענף ומצרכי העוסק הפרטי בתחומו. היא מאזנת איזון ראוי בין התכלית הכללית לבין האינטרס הפרטי, תוך ניסיון לפשר בין האינטרסים הנוגדים לצורך יצירת שיווי משקל כלכלי-תעסוקתי וחברתי ראוי.
המסגרת הנורמטיבית:
המומחה הזר המועסק בישראל נחשב על-פי הדין הישראלי לעובד זר, ולכן חלה על העסקתו אותה מסגרת חוקית החלה על העסקת עובדים זרים בכלל: חוק הכניסה לישראל, המסדיר את כניסתם וישיבתם של עובדים זרים בישראל, וחוק עובדים זרים, המסדיר את העסקתם של עובדים זרים בישראל, וחוקי המסים, שבהם התייחסות מיוחדת למיסוי עובדים זרים.
מושכלות יסוד הם כי על-פי חוק הכניסה לישראל, מי שאינו אזרח ישראלי, ואינו בעל אשרת עולה, נזקק לאשרת כניסה לישראל ולרשיון ישיבה בארץ. שיקול-הדעת הנתון לשר הפנים בכל הקשור למתן היתרי כניסה ורשיונות ישיבה בישראל הוא רחב עד מאוד, והוא מבטא את אופייה הריבוני של המדינה, בקביעתה מי יבוא בשעריה, ולמי לא יותר להיכנס ולשבת בה[4].
סמכותו של שר הפנים להסדיר את הפיקוח על כניסתם ושהותם של עובדים זרים בכלל ועובדים זרים מומחים בפרט נובעת, בראש ובראשונה, מסעיף 1 לחוק הכניסה לישראל, הקובע כי מי שאינו אזרח ישראלי ואינו זכאי לתעודת עולה, כניסתו לישראל תהא מותנית באשרה וברשיון ישיבה בהתאם לחוק; סעיף 6 לחוק[5] מקנה לשר הפנים סמכות רחבה שבשיקול-דעת לענין קביעת תנאים למתן אשרה; ובסעיף 3א לחוק[6] נקבעו תנאים מיוחדים להארכת אשרות ורשיונות ישיבה לעובדים זרים.
בצד הוראות חוק הכניסה לישראל, קובע סעיף 1יג לחוק עובדים זרים[7]:
" (א) לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית.
(ב) היתרים לפי סעיף זה יינתנו בשים לב, בין השאר, למאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים.
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על העסקתו של עובד מסוג שהשר ושר הפנים קבעו לפי סעיף 2(ג) בחוק הכניסה לישראל"
הוראה זו בחקיקה הראשית מורה כי העסקתו של עובד זר אצל מעסיק ישראלי טעונה היתר, ומחייבת עמידה בתנאיו. ההיתר יכול שיתייחס למכסה של עובדים זרים, המושפעת, בין היתר, ממאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים.
במשולב עם חקיקה זו המכפיפה העסקת עובדים זרים למשטר של היתרים, ניצבת מערכת הדינים הנובעת מחוק הכניסה לישראל[8], חוק זה קובע בסעיף 1 כי מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרה ורישיון ישיבה בהתאם לחוק. לשר הפנים סמכות רחבה שבשיקול דעת לעניין קביעת תנאים למתן אשרה[9]. החוק קובע תנאים מיוחדים להארכת אשרות ורישיונות ישיבה לעובדים זרים[10].
מושכלות יסוד הם, כי מי שאינו אזרח ישראל ואינו בעל מעמד של עולה כמשמעות ביטוי זה בחוק השבות[11], יהיו כניסתו וישיבתו בישראל מותנים באשרה וברישיון ישיבה. הלכה היא כי לשר הפנים נתון שיקול דעת רחב בהפעלת סמכויותיו על פי חוק הכניסה לישראל[12]. כלל זה נובע מעקרון ריבונות המדינה בשטחה, ממנו נגזר שיקול הדעת הרחב הנתון לה למנוע זרים מלהיכנס לתחומה, להתנות תנאים לכניסתם אליה, או אף להרחיקם מתחומי הארץ בהתקיים טעמים טובים לכך[13].
סעיף 1יג לחוק עובדים זרים התייחס לעובדים מומחים וקבע מסמרות בעניין אשר שונים הם מעובדים רגילים זרים, להלן החוק:
1יג. (א) לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית.
(ב) היתרים לפי סעיף זה יינתנו בשים לב, בין השאר, למאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים.
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על העסקתו של עובד מסוג ששר הפנים קבע לפי סעיף 2(ג) בחוק הכניסה לישראל.
מההסדר הנורמטיבי האמור עולה, כי המחוקק לא הכיר בזכותו המוקנית של מעסיק להעסיק עובדים זרים. העסקת עובד זר מותנית בהתרת כניסתו של העובד לישראל – עניין הנתון לשיקול דעת רחב של המדינה במסגרת מדיניות הפיקוח שהיא מפעילה על הנכנסים לתחומה שלא מכח אזרחותם ומעמדם על פי חוק השבות.
העסקת עובדים זרים משפיעה ישירות על המדיניות הכלכלית והמשקית של המדינה, וגם בהיבט זה היא מפעילה את סמכותה השלטונית להסדיר תחום פעילות זה ככל שהוא משפיע על שוק העבודה, הכלכלה, והחברה בישראל. בהלכה הפסוקה בבית משפט העליון כבר נאמר לא אחת כי:
"אין לאדם זכות קנויה להעסקת עובדים זרים, ואפשרות ההעסקה ומידתה תלויות במדיניות הממשלה, העשויה להשתנות מעת לעת"[14]
הנה, כי כן, החקיקה הראשית וההסדרים המנהליים מכוחה מתבססים על ההנחה המשפטית כי אין זכות מוקנית למעסיק בישראל להעסיק עובדים זרים, וכניסתם של אלה לישראל מותנית במדיניות הממשלה, שלה תכליות רבות ומגוונות. שיקול הדעת של המדינה בקביעת מדיניות זו הוא רחב מאוד. כרוחב שיקול הדעת כן גבולותיה הצרים של הביקורת השיפוטית על שיקול דעת זה.
התמחות משרד עו"ד דוד אנג'ל
משרדנו מתמחה, מזה למעלה מ- 20 שנה, בהסדרת אשרות עבודה לעובדים זרים, ובפרט למומחים זרים. אנו מכירים את כל הפרוצדורה על בוריה, מיומנים בפעולות הדרושות לביצוע ומסוגלים לזרז את התהליך עבורכם באופן משמעותי.
צרו עמנו קשר בכל עת לקבלת ייעוץ וסיוע פרטני למקרה שלכם – ונשמח לשרת אתכם נאמנה.
[2] תקנות עובדים זרים (פטורים למעסיקי מומחים זרים), התשס"ז – 2007
[3] תקנות עובדים זרים (פטורים למעסיקי מומחים זרים), התשס"ז – 2007
[4] בג"צ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1) 113, 117 (1972); בג"צ 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 519-520 (1992); בג"צ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4) 661, 705 (1995).
[5] לחוק עובדים זרים.
[6] לחוק עובדים זרים.
[7] סעיף 1יג לחוק עובדים זרים.
[8] חוק הכניסה לישראל.
[9] סעיף 6 לחוק הכניסה לישראל.
[10] סעיף 3א לחוק הכניסה לישראל.
[11] חוק השבות, תש"י-1950.
[12] בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520; בג"צ 4156/01 דימיטריק נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293; עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, תק-על 2006 (1) 3756; בג"צ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, תק-על 2006(1) 4336; בג"צ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, תק-על 2006(2) 1754, פיסקה 29 לפסק-דינו של השופט חשין (להלן: "פרשת עדאלה").
[13] בג"ץ 9722/04 פולגת ג'ינס בע"מ ו-50 אחרים נ' ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 2006).
[14] דברי השופט רובינשטיין בבג"צ 3445/05 מסעדת סושימאי 2004 בע"מ נ' משרד המסחר התעשייה והתעסוקה, תק-על 2005(2) 2492; ראו גם בג"צ 10692/03 פלסים חברה לפיתוח ובניין בע"מ נ' ראש ממשלת ישראל, תק-על 2005(1) 641; באותה רוח, בבג"צ 3541/03 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' ממשלת ישראל, תק-על 2004(2) 1635, הניח בית המשפט כי לעותרים "אין זכות להפעיל את חברותיהם באמצעות עובדים זרים, וכי היתרים שניתנו בעבר על פי המדיניות שהיתה קימת באותה העת אינם מבססים ציפייה לגיטימית כי מדיניות זו תימשך" (השופטת דורנר בפיסקה 3 לפסק-דינה).
מה מספרים הלקוחות שלנו
