בקשה לאיחוד משפחות: כל המידע החשוב ל 2026

איחוד משפחות הוא הגירה הנעשית על ידי בני משפחה על מנת להתאחד עם בני משפחה אחרים שכבר נמצאים בארץ היעד. מדינות רבות בעולם מתירות הגירה באמצעות איחוד משפחות בתנאים שונים, תוך ניסיון לשמור מצד אחד על הזכות הבסיסית של חיי משפחה, ומצד שני, על זכות המדינה להגביל הגירה אליה. 

בישראל קיים חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, הקובע כי לא יינתנו מעמד של קבע או תושבות לפלשתינים שנישאו לערבים ישראלים. החוק התקבל בשנת 2003 בעקבות הפיגוע במסעדת מצה בחיפה במרס 2002, בו נרצחו 15 ישראלים. אז התברר כי המחבל שביצע את הפיגוע נשא תעודת זהות כחולה בזכות אמו שנישאה לערבי ישראלי מהגליל.

לאור האמור, מאז חודש מרס 2002 משרד הפנים אינו מטפל בבקשות להסדרת מעמדם באופן קבוע של פלסטינים על פי נהלי איחוד משפחות. תחילה עשה כן על יסוד החלטת שר הפנים, לאחר מכן[1] על פי החלטת הממשלה[2], ובהמשך[3] על פי חוק האזרחות והכניסה לישראל[4], שתוקן ותוקפו הוארך שוב ושוב.

החוק קובע בסעיף 2, כי "שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור". זאת, אלא אם מתקיים אחד החריגים הקבועים בחוק.
ארבע קבוצות, נמנות על אותם חריגים:

א. מי שהחלו בהליך להסדרת מעמדם בטרם חודש מאי 2002, וקיבלו היתרים. אלה, על פי הוראות החוק, יכולים להמשיך ולקבל אותם היתרים מדי שנה בשנה, אך אינם יכולים "לשדרג" את מעמדם ולרכוש רישיונות ישיבה ארעיים[5]
ב. מי שהגישו את בקשותיהם לפני חודש מאי 2002, ובקשותיהם טרם הוכרעו. החוק מאפשר להקנות לאותם אלה היתרים ולחדשם מעת לעת, ובלבד ש"יוקפאו" במצב זה, ומעמדם לא "ישודרג"[6]
ג.   בני זוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים – נשים בנות למעלה מ-25 שנים וגברים בני למעלה מ-35 – אשר החוק מתיר מאז שנת 2005 להקנות להם היתרי שהייה בישראל ולחדשם מעת לעת, אבל לא "לשדרגם"[7]
ד. ילדים של תושבי קבע ושל מי שמצויים בהליך כבני זוג של אזרחים ושל תושבים, בני ארבע עשרה ומעלה, אשר החוק מתיר להקנות להם היתרי שהייה בישראל ולחדשם מעת לעת, אבל לא "לשדרגם"[8].

**המלצת לקוח אשר נעזר בשירות משרד עורך דין איחוד משפחות דוד אנג'ל:

הגשת בקשה לאיחוד משפחות לפלסטינים: מה חשוב להבין לפני שמתחילים

איחוד משפחות בהקשר של המגזר הערבי (כשבן/בת הזוג הם תושב/ת האזור – איו"ש/עזה, והצד השני אזרח/ת ישראל או תושב/ת קבע) הוא מסלול נפרד מההליך המדורג הרגיל.

ברוב המקרים לא “מקבלים תעודת זהות” דרך התהליך, אלא מתקדמים דרך אישור במשרד הפנים ואז הנפקת היתרי כניסה/שהייה בפועל דרך המת"ק (המנהל האזרחי). נהלים משתנים מעת לעת, לכן בונים תיק מדויק, ומתכוננים להשלמות.

איך בונים את התיק נכון – לפני שלב ההגשה

1. מגדירים את המסלול: בני זוג נשואים או ידועים בציבור, או בקשה עבור ילד/ה קטין/ה, או בקשה הומניטרית (כשאין התאמה לתנאי הסף).

2. בודקים התאמה בסיסית: סטטוס הצד הישראלי, מצב אישי של שני הצדדים, היסטוריית כניסות/שהייה, והאם יש מניעות שעשויות להקפיץ בדיקות.

3. מסדרים מסמכי חו"ל/רשות: כל מסמך שאינו ישראלי נדרש להיות מאומת לפי הדרישה (אימות/אפוסטיל אם רלוונטי) ומתורגם בתרגום נוטריוני לעברית. טעויות כאן גוררות דחיות של חודשים.

4. מכינים סיפור ראיות קצר: לא קלסר של תמונות, אלא רצף הגיוני שמסביר מתי הכרתם, מתי עברתם לגור יחד, איפה מרכז החיים, ואיך המשפחה מתנהלת בפועל.

שלב 1 – קביעת תור והגשה בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה

1. קובעים תור בלשכה לפי כתובת המגורים של הצד הישראלי.

2. מגיעים יחד (ככל שניתן). אם צד אחד לא יכול להגיע – לא מניחים שזה “בסדר”; מכינים מראש ייפוי כוח/הסבר ומסמכים תומכים, כי חלק מהלשכות מקפידות מאוד על נוכחות.

3. מגישים את הבקשה לפתיחת תיק איחוד משפחות, משלמים אגרה (במידה ונדרשת), ומקבלים אישור על פתיחת התיק + רשימת השלמות אם יש.

שלב 2 – המסמכים שצריכים לצרף

הנה רשימה מעשית שמכסה את רוב המקרים. בפועל, כל לשכה יכולה לבקש עוד מסמך נקודתי לפי נסיבות המקרה שלכם.

1. מסמכי הצד הישראלי

• תעודת זהות + ספח מעודכן

• תמצית רישום (כשהלשכה מבקשת)

• הוכחת כתובת ומרכז חיים: ארנונה/חשבונות/אישור עירייה, לפי מה שיש

• תלושי שכר/אישור עבודה או דוחות הכנסה לעצמאים (כדי להראות יציבות ומרכז חיים)

2. מסמכי הצד הפלסטיני

• תעודת זהות פלסטינית (הוויה) וכל מסמך מזהה נוסף שיש

• תעודת לידה

• מסמכי מצב אישי: רווקות/נישואין/גירושין/אלמנות (לפי העניין)

• מסמכים של ילדים משותפים/קודמים (אם יש): תעודות לידה, רישום הורות, מסמכי משמורת כשצריך

3. מסמכי זוגיות וחיים משותפים

• תעודת נישואין או הוכחות ידועים בציבור (תלוי מסלול)

• חוזה שכירות/אישור בעלות + ראיות מגורים משותפים בפועל

• חשבונות משק בית (חשמל/מים/ארנונה/גז/אינטרנט) שמראים כתובת עקבית וזיקה לשני הצדדים אם אפשר

• ראיות להתנהלות כמשפחה: חשבון בנק משותף או העברות קבועות עם היגיון, ביטוחים, הוצאות ילדים

• תמונות מתקופות שונות + דוגמא מצומצמת של התכתבויות/שיחות שמראה קשר רציף (לא מגישים אלפי עמודים)

• הצהרות/תצהירים: רק אם הם מוסיפים עובדות שאי אפשר להוכיח אחרת, ולא כתחליף למסמכים

שלב 3 – ראיון ובדיקות ברשות האוכלוסין

1. בדרך כלל מזמנים לראיון. לפעמים יש ראיון משותף, לפעמים נפרד.

2. השאלות מתמקדות בפרטים קטנים שמוכיחים חיים אמיתיים: סדר יום, כתובת, משפחות, ילדים, עבודה, היכרות עם בני משפחה, היסטוריה של מגורים ונסיעות.

3. חשוב להגיע עם עקביות: שמות זהים באיות (ערבית/עברית/אנגלית), תאריכים הגיוניים, כתובת אחת מרכזית, והסבר מסודר לפערים. פערים לא מוסברים הם מקור לדחיות.

שלב 4 – החלטה במשרד הפנים וקבלת אישור להמשך טיפול

1. אם הבקשה מאושרת, משרד הפנים נותן אישור עקרוני לאיחוד משפחות בהתאם למסגרת החוק והנהלים.

2. בפועל, האישור הזה נועד “להפעיל” את השלב הבא – הנפקת ההיתר במת"ק. חשוב להבין: הרבה משפחות חושבות שהאישור הוא סוף התהליך, ואז נתקעות כי לא מימשו אותו מול המת"ק.

שלב 5 – מימוש האישור במת"ק והנפקת היתר בפועל

1. פונים למת"ק הרלוונטי לפי הרישום של הצד הפלסטיני.

2. מציגים את אישור משרד הפנים וכל מסמך שהמת"ק דורש לצורך הנפקה.

3. במקרים רבים נדרש כרטיס חכם/כרטיס מגנטי או סידור ביומטרי לפי הנהלים – בלי זה, לפעמים אי אפשר להפיק את ההיתר גם אם יש אישור ממשרד הפנים.

4. לאחר הנפקה, מקבלים היתר שהייה/כניסה לתקופה מוגבלת, עם חידוש לפי התנאים.

שלב 6 – חידוש היתרים ותחזוקת התיק לאורך זמן

1. תוקף ההיתר מוגבל – מסמנים לעצמכם תאריך חידוש לפחות 45-60 יום לפני פקיעה, ומתחילים לאסוף מראש מסמכים עדכניים.

2. כל שינוי חייב דיווח: כתובת, מצב אישי, לידה, פרידה, שינוי תעסוקה. אי דיווח יוצר בעיות בחידוש.

3. שומרים תיק מסודר: כל אישור הגשה, כל מכתב, כל רשימת השלמות, וכל מסמך שנמסר – עם תאריך.

טעויות נפוצות שמפילות בקשות לאיחוד משפחות

*כרטיס חכם (כר"ח): לפי נוהל המנהל האזרחי, במקרים מסוימים עצם היכולת להנפיק היתר מותנית בכך שלתושב יש כר"ח. אם אין כר"ח – הבקשה להנפקת היתר יכולה להידחות על הסף עד להוצאתו.

*קטינים: קיימת אפשרות לאשר היתרים לקטינים עד גיל 12, ובמקרים מיוחדים עד גיל 18, כדי לא להפריד בין קטין להורה הישראלי/ת – זה מסלול נפרד ושווה לבנות אותו נכון כשזה המקרה.

*מניעה ביטחונית/פלילית ועדכוני מערכות: יש התייחסות מפורשת לבדיקת מניעות ולתרחישים שבהם מניעה “נכנסת” אחרי האישור – זה אחד המקומות שבהם נדרש טיפול מדויק ותיעוד, כי לפעמים ההחזרה לטיפול משרד הפנים היא טכנית-תהליכית ולא “סוף פסוק”.

עניינים נוספים שמקשים על קבלת הבקשה:

1. מסמכים לא מאומתים/לא מתורגמים נוטריונית, או תרגום לא עקבי של שמות ותאריכים.

2. “חיים משותפים” בלי בסיס: אין כתובת עקבית, אין מסמכי משק בית, אין ראיות רצף.

3. מגישים יותר מדי חומר לא ממוין. לפקיד זה נראה כמו ניסיון לטשטש, וזה מאריך בדיקות.

4. לא מטפלים במת"ק אחרי האישור במשרד הפנים, ואז מגלים שההיתר לא מונפק בגלל דרישה טכנית (כרטיס חכם/נתון חסר).

5. פקיעת היתר/שהייה לא מוסדרת בזמן – אחר כך נכנסים ללחץ ומנסים “לסדר בדיעבד”, וזה בדרך כלל מסתבך.

צ'ק-ליסט קצר להגשה מסודרת (מה להגיש כקלסר אחד ברור) –

1. דף פתיחה: פרטי שני הצדדים + כתובת + טלפון + רשימת מסמכים.

2. מסמכי זהות ומצב אישי – ישראלי ואז פלסטיני.

3. מסמכי ילדים (אם יש).

4. ראיות חיים משותפים לפי סדר זמן: ישן לחדש.

5. תרגומים ואימותים – בסוף, מסומנים.

איחוד משפחות במשרד הפנים – ההיסטוריה

לאור מורכבותו, אנו מוצאים לנכון להציג עבורכם את ההשתלשלות ההיסטורית של הליך איחוד משפחות בישראל:  

עד 1994 בחן משרד הפנים רק בקשות עבור איחוד משפחה שהוגשו על-ידי גברים עבור בנות זוגם. בקשות שהגישו נשים לא נדונו כלל. מדיניות זו הוצדקה בטענה שבחברה הערבית נהוג ש"האישה הולכת אחרי בעלה" ולכן אין סיבה לתת מעמד בישראל לבן הזוג תושב השטחים[9]. בעקבות עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ[10]. ביטל משרד הפנים מדיניות מפלה זו והתיר גם לנשים להגיש בקשות עבור איחוד משפחות למשרד הפנים עבור בני זוגן.

ביום 4 ביוני 2003 הוגשה הצעת חוק ממשלתית המאמצת את עיקרי החלטת הממשלה 1813.

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמרו הדברים הבאים:
"מאז פרוץ העימות המזוין בין ישראל לפלסטינים אשר הוביל בין השאר לביצועם של עשרות פיגועי התאבדות בשטח ישראל, מסתמנת מעורבות גוברת והולכת בעימות זה של פלסטינים שהם במקור תושבי האזור, אשר נושאים תעודות זהות ישראליות בעקבות הליכי איחוד משפחות עם בעלי אזרחות או תושבות ישראלית, תוך ניצול מעמדם בישראל המאפשר להם תנועה חופשית בין שטחי הרשות לישראל.

לפיכך, ובהתאם להחלטת הממשלה מס" 1813 מיום 12.5.2002 (להלן – החלטת הממשלה), מוצע להגביל את האפשרות להעניק לתושבי האזור אזרחות לפי חוק האזרחות, לרבות בדרך של איחוד משפחות, ואת האפשרות לתת לתושבים כאמור רישיונות לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל או היתרי שהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור".

הדיון בהצעת החוק הועבר לועדת הפנים של הכנסת. הועדה אישרה ביום 30 ביולי 2003 את העלאת החוק לקריאה שניה ושלישית, להלן החוק:

2. בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור (תושבי יהודה ושומרון וחבל עזה) או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת (אזרחי איראן, לבנון, סוריה, עיראק),אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור.

ההסדר הקבוע בסעיף זה איננו מאפשר הענקת אזרחות או רישיון לישיבה בישראל לתושבי האזור ולתושביהן של מדינות המוגדרות כ"מדינות סיכון" כל עוד חוק הוראת השעה עומד בתוקפו. הסדר זה נחקק על רקע פריצתה של האינתיפאדה השנייה והערכות של גורמי ביטחון לפיהן כניסתם של תושבי האזור לישראל ותנועה חופשית שלהם בתחומיה מהווה סכנה ביטחונית[11].

יש לשים לב כי, החוק מדבר אך ורק על תושבי יהודה ושומרון וחבל עזה או אזרחי איראן, לבנון, סוריה ועיראק, החפצים להגר למדינת ישראל על מנת להתאחד עם בני משפחותיהם, החוק מונע מהם לקבל אזרחות ישראלית או היתר שהייה במדינת ישראל אפילו שהינם נשואים לישראלים, יש לשים לב כי החוק אינו מגביל איחוד משפחות למהגרים ממדינות אחרות, טורקיה למשל, אלא אך ורק מהמדינות האמורות.

החריגים לחוק:

כבר במועד חקיקתו, הסדיר חוק הוראת השעה חריגים אשר אפשרו הענקת רישיון או היתר לישיבה בישראל לתושבי האזור, בכפוף לתנאים מסוימים, המפורסם שבהם הוא ס" 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל, להלן החוק:

3.     על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים לפי שיקול דעתו לאשר בקשת תושב האזור למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור –
(1)   לגבי תושב אזור שגילו מעל 35 שנים – לשם מניעת הפרדתו מבת זוגו השוהה כדין בישראל;
(2)   לגבי תושבת אזור שגילה מעל 25 שנים – לשם מניעת הפרדתה מבן זוגה השוהה כדין בישראל.
חריג נוסף נמצא בס" 3א 1 לחוק:
3א1. (א)        על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים, מטעמים הומניטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית שמינה לענין זה (בסעיף זה – הוועדה) –
(1)   לתת רישיון לישיבת ארעי בישראל לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, שבן משפחתו שוהה כדין בישראל;
(2)   לאשר בקשה למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור, לתושב אזור שבן משפחתו שוהה כדין בישראל.
לסיכום החריגים הקיימים בחוק, לתושבי יו"ש ועזה הנישאים לישראלים לא תינתן להם אזרחות / היתר שהייה, בכפוף לחריגים:

לתושבי / אזרחי איראן, לבנון, סוריה, עיראק הנישאים לישראלים לא תינתן להם אזרחות / היתר שהייה, בכפוף לחריג: מטעמים הומניטאריים מיוחדים, ניתן לקבל רישיון לישיבת ארעי (חשוב להתייעץ קודם לבקשה עם עורך דין איחוד משפחות).

איחוד משפחות: מגמת פסיקת בית המשפט

לאחרונה הוגשו ארבע עתירות בבג"ץ בעניין מר"ץ[12] כנגד חוקתיות חוק האזרחות והכניסה לישראל. מדובר בחוק המגביל למעשה איחוד משפחות של ערביי ישראל עם בני זוגם – ערבים תושבי השטחים ובעקבות תיקון החוק, גם עם בני זוגם תושבי/אזרחי ארבע מדינות אויב – איראן, לבנון, סוריה ועיראק, וזאת מחשש לסיכון בטחוני למדינה.

יצוין כי זוהי הפעם השנייה שביהמ"ש בוחן את חוקתיות חוק האזרחות בהרכב מורחב. העתירות הראשונות נדונו במסגרת בג"ץ בעניין עדאלה[13] וגם בהן הועלתה הטענה לפיה חוק האזרחות פוגע בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון של אזרחי ישראל הערבים. בג"ץ בעניין עדאלה נדחה על חודו של קול. רוב השופטים שדנו בעתירות אז סברו כי חוק האזרחות פוגע בזכויות החוקתיות האמורות.

יחד עם זאת, השופט א" א" לוי, שסבר אף הוא כי החוק פוגע בזכויות האמורות, קבע כי יש לדחות את העתירות ולהותיר את ההסדר הקיים על כנו, על מנת לאפשר למדינה להעמיד בתוך תשעה חודשים הסדר משופר שיצמצם את הפגיעה בזכויות האמורות. בשנת 2007 תוקן החוק והורחב גם לבני זוג שהם תושבי מדינת אויב. בעקבות זאת עתרו מספר גופים לבג"ץ וטענו כי מדובר בחוק גזעני שאין לו אח ורע בשום מדינה דמוקרטית בעולם.

לאור זאת שופטי בית המשפט העליון דנו בבג"ץ בעניין מר"ץ בשאלה האם החוק הוא חוקתי כעת, לאחר שהוכנסו בו שינויים בעקבות פסק הדין הקודם, בראשית שנת 2012, הוחלט ברוב דעות של ששה מתוך 11 שופטי ההרכב, לדחות את העתירות שהוגשו כנגד חוקתיות חוק האזרחות והכניסה לישראל, האוסר על איחוד משפחות בין פלסטינים לערבים ישראלים.

שופטי הרוב, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, מרים נאור, אליקים רובינשטיין, חנן מלצר, ניל הנדל ואשר גרוניס, הכירו בקיומה של זכות חוקתית לחיי המשפחה, הנגזרת מן הזכות לכבוד האדם, אך קבעו כי אין חובה כי הזכות תמומש דווקא בתוך שטח ישראל. על פי דעתם של רוב השופטים, גם אם ישנה פגיעה בזכויות חוקתיות, ובהן הזכות לשוויון, הרי שזו פגיעה העומדת בתנאי פסקת ההגבלה.

שופטי המיעוט סברו כי הזכות החוקתית לחיי משפחה של בן הזוג הישראלי משתרעת גם על מימושה של הזכות והקמת משפחה בישראל, וכי הפגיעה בזכות אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. כן סברו שופטי המיעוט כי נפגעת הזכות החוקתית לשוויון פגיעה שאינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, וזאת נוכח העובדה שההגבלות המוטלות מכוח החוק על איחוד המשפחות חלות, ברובן המכריע, רק על אזרחי ישראל הערבים.

*ביצעו במשרדנו הליך מוצלח של איחוד משפחות

המצב כיום והמשמעויות השונות

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) [14],  הביא לכך שבישראל מתגוררים כיום כמה אלפי אנשים, המחזיקים היתרים לשהייה בישראל, דהיינו הם שוהים בישראל כדין ברציפות ולאורך שנים, עם בן זוגם שהוא אזרח או תושב ישראל או עם הוריהם, אך הם "מוקפאים" במעמד של היתר השהייה בלבד. על פי הוראות החוק, מעמדם אינו ניתן ל"שדרוג".

המשמעות בחיי היומיום של כל אחד ואחד מאלפי אנשים אלה, החיים כאמור בישראל כדין ביחד עם משפחותיהם, הינה קשה ובלתי נסבלת. כפי שיפורט בהמשך, מי שמחזיק בהיתר בלבד אינו זכאי לביטוח בריאות ממלכתי ולביטוח סוציאלי. חשבו לרגע קט על אישה, "נפגעת חוק האזרחות", השוהה בישראל על פי דין לאורך שנים, עובדת כאן ומגדלת כאן את ילדיה. הניחו שאותה אישה זקוקה לבדיקה ע"י גניקולוג; או לבדיקה ע"י רופא עור; או שהיא זקוקה לתרופה כלשהי; או לצילום רנטגן; או לבדיקת הריון.

דמיינו את מצבו של אותו קטין, הזקוק לבדיקה רפואית פשוטה, או למרשם לתרופה פשוטה כדוגמת תרופה לטיפול אנטיביוטי בדלקת, ואינו יוכל לקבלו. מצבים רפואיים כמעט טריוויאליים ושגרתיים, שאינם מטופלים, עשויים במקרה של אותה אישה או של אותו קטין להתדרדר בתוך תקופה יחסית קצרה למצבים רפואיים קשים הרבה יותר, אפילו למצבים מסכני חיים. אירועים שכאלה הם בגדר שגרת יומם של כל אותם אלפי בני-אדם המתגוררים בקרבנו.

יודגש – חוק האזרחות מאפשר, מאז תוקן בשנת 2007, להגיש בקשות ל"שדרוג", שתיבחנה באופן פרטני מטעמים הומניטאריים – למשל, על רקע מצב רפואי סבוך ומורכב[15].

בפסק-הדין בענין עדאלה[16] קיבל בית-המשפט את עמדת המדינה, לפיה תכליתן של ההוראות הזמניות של חוק האזרחות הינה ביטחונית, וביטחונית בלבד. טענות לפיהן לחוק תכליות דמוגרפיות נדחו מכל וכל. פשיטא, בהינתן תכליתו הביטחונית הנטענת של החוק, שאין לפרשו באופן היוצר את מצב הדברים הבלתי אנושי שתואר לעיל. ביטחון המדינה לא יפגע כהוא זה אם יינתנו לאותם בני אדם החיים כדין ולאורך שנים עם משפחתם בישראל שירותי בריאות והשירותים האלמנטריים הנוספים להם הם זקוקים ובהם עוסקת עתירה זו.

כך אף לגבי הפגיעה באפשרות לקבלת זכויות סוציאליות מהביטוח הלאומי. אמנם, כמה מענפי הביטוח הלאומי אינם תלויי תושבות (ביטוח תאונות עבודה, ביטוח פשיטת רגל של מעסיק, וביטוח אמהות (דמי לידה, מענק אשפוז, מענק לידה וקצבת לידה); יצוין, עם זאת, שזכויות הקשורות להריון – להבדיל מלידה – כמו למשל גמלה לשמירת הריון, הינן "תלויות תושבות". ואולם, רובן המכריע של הזכויות לפי החוק הן "תלויות תושבות". כך לדוגמא, זכויות בסיסיות כמו דמי תאונה[17], תשלום קצבת נכות[18] ותשלום דמי קבורה במקרה של מוות[19] הן תלויות תושבות.

מומחיות משרד דוד אנג'ל – עורך דין איחוד משפחות

כאמור, מרבית פרשיות איחוד משפחות במגזר הערבי הינן סבוכות וטומנות בחובן מורכבויות עובדתיות, משפטיות ואף מגזריות.

משכך, הסיכויים להיווצרות בעיות מול גורמי המדינה עולים, וכאשר משרד הפנים אינו נרתם לעזור בעניין (בלשון המעטה), משרד עו"ד דוד אנג"ל הוא הכתובת שלכם בהיותו בעל ניסיון רב בהתנהלות מול משרד הפנים בתחום איחוד המשפחות, מנהלת ההגירה והופעות בכל הערכאות משפטיות לרבות עתירות לבג"ץ.

משרד עו"ד איחוד משפחות דוד אנג'ל יודע לטפל ולהתמודד עם הבעיות השונות העולות תוך כדי הבקשה לאיחוד משפחות במשרד הפנים, על כל המורכבויות הביורוקרטיות והמהותיות שלו. למשרד הצלחות גדולות בתחום. בחלוף הזמן ולאור הניסיון שנצבר, פיתחנו טכניקות משפטיות להעלאת אחוזי ההצלחה בשיעורים ניכרים.  

עד היום ניהלנו אלפי תיקים של ישראלים החפצים באיחוד משפחות מול משרד הפנים, וכן כאלה שביקשו להסדיר את מעמדם של בני זוגם הזרים, הן במשרד הפנים, הן בבית הדין לעררים והן בבתי המשפט. משרד עו"ד דוד אנג"ל עוסק בתביעות/הליכים משפטיים אקטיביים מול משרד הפנים כבר למעלה משני עשורים והוא פועל על מנת למצות עבור לקוחותיו את אותן זכויות המוקנות להם על פי כל דין.

[1] החל מחודש מאי 2002
[2] החלטת הממשלה מס" 1813
[3] מחודש אוגוסט 2003
[4] חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003
[5] סעיף 4(1) לחוק.
[6] סעיף 4(2) לחוק.
[7] סעיף 3 לחוק.
[8] סעיף 3א(2) לחוק.
[9] בג"ץ 48/89 , רינהלד עיסא נ. מנהל הלשכה האזורית למינהל האוכלוסין מזרח ירושלים ואח", פ"ד מג( 4) 574 (1989).
[10] בג"ץ 2797/93 , גרבית נ. שר הפנים (לא פורסם).
[11] בג"צ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ" שר הפנים (פורסם בנבו, 2006)). בית משפט קבע, כי הסדר זה עומד בבחינה חוקתית (בג"צ 7444/03 דקה נ" שר הפנים (פורסם בנבו, 2010).
[12] בג"ץ 466/07 ח"כ זהבה גלאון מר"צ-יחד נ" היועץ המשפטי לממשלה (2012). (להלן: "בג"ץ בעניין מר"ץ")
[13] בג"ץ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ" שר הפנים, סא (2) 202 (2006). (להלן: "בג"ץ בעניין עדאלה").
[14] חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003
[15] ראו סעיף 3א1 לחוק
[16] בג"ץ 7052/03 עדאלה נ" שר הפנים, טרם פורסם, להלן: "ענין עדאלה".
[17] סעיף 151 לחוק הביטוח הלאומי.
[18] סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי
[19] סעיף 267 לחוק הביטוח הלאומי