ירושה של ידועים בציבור: כל הכללים החשובים
זוג חי יחד שמונה שנים. דירה משותפת, חשבון בנק משותף, ילדים שגדלו יחד. לאחר מות בן הזוג, הילדים מהנישואין הראשונים שלו מגיעים עם עורך דין ודורשים את כל העיזבון – כי "לא הייתם נשואים". זה לא תסריט בדיוני. זו מציאות שמגיעה לבתי המשפט הישראליים שוב ושוב, ולידועים בציבור שלא דאגו לזכויותיהם מראש – אנו מתריעים כי ההפתעה יכולה להיות כואבת מאוד.
הדין הישראלי מכיר בזכות הירושה של ידועים בציבור – אך ההכרה אינה אוטומטית, אינה ברורה מאליה, ודורשת עמידה בתנאים שבית המשפט בוחן בקפדנות. להלן הכללים שחשוב להכיר בירושה של ידועים בציבור:
מי נחשב ידוע בציבור לצורך ירושה?
סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוא העוגן החוקי.
הסעיף קובע: "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה."
שלושה תנאים מצטברים נדרשים – וכולם חייבים להתקיים יחד.
1) חיי משפחה – זוגיות אמיתית, רגשית, אינטימית ומתמשכת, שדומה במהותה לנישואין.
2) משק בית משותף – שיתוף בחיי היומיום, כולל מגורים, כספים וניהול ענייני הבית ביחד.
3) אולי הנוקשה ביותר מבחינה מעשית: אף אחד מבני הזוג לא יהיה נשוי לאדם אחר בשעת הפטירה. גט שלא הסתיים, נישואין קודמים שטרם הוכרז על פקיעתם – יכולים לשלול את הזכות לחלוטין, גם אחרי שנים ארוכות של חיים משותפים.
לא כל קשר רומנטי מספיק. ידועים בציבור בעיני החוק הם בני זוג שהציבור ממש רואה אותם כנשואים – לא כחברים, לא כשכנים, לא כשותפים בנוחות. ע"א 481/73 רוזנברג נ' שטסל קבע: הציבור חייב לחשוב, גם אם מתוך טעות, שהם נשואים זה לזה. קשר אינטימי ארוך שנים ללא שיתוף חיי היומיום – לא יעמוד בתנאי.
חשוב לדעת שהסעיף חל על כל סוגי הזוגות: הטרוסקסואלים וחד-מיניים כאחד.
ישנם אנשים רבים שמסיבות שונות אינם יכולים להינשא – בני זוג שאחד מהם אינו יהודי, אנשים שנישואיהם הקודמים לא הסתיימו בגט, זוגות שבחרו מרצונם שלא לסדר חתונה – כולם יכולים לזכות בהכרה כידועים בציבור, בכפוף לתנאי הסעיף.
מה לא מספיק להכרה: למשל – קשר שמתנהל בעיקר בנפרד, ביקורים תכופים ללא מגורים משותפים, קשר שהוחבא מהסביבה והמשפחה, ובוודאי קשר שבו אחד הצדדים הציג עצמו כרווק בפני הרשויות. בית המשפט בוחן את המצב כפי שהיה בפועל – ולא כפי שהוצהר בדיעבד.
מתי ידוע בציבור יורש כמו בן זוג נשוי?
כשמתקיימים תנאי סעיף 55 – ההשוואה לבן זוג נשוי היא מלאה ומוחלטת.
הלכת שנצר, ע"א 714/88, שאישר בית המשפט העליון, קבעה:
"מטרתו של סעיף 55 הייתה להשוות את מעמדו של הידוע בציבור למעמדו של בן הזוג הנשוי, ככל שמדובר בזכות הירושה על פי דין. המחוקק לא קבע סייגים להוראת סעיף 55 באשר לדירת מגורים או באשר לכל תחום אחר."
הידוע בציבור יורש את הדירה, את הנכסים, את החשבונות – בדיוק כמו בן זוג נשוי. אין קטגוריית ביניים שבה הוא יורש רק חלק.
חשוב להבהיר:
חשוב להבחין בין כספי העיזבון לבין זכויות שמקורן בקרן פנסיה, בקופת גמל או בביטוח חיים. ככלל, כספים המשתלמים עקב פטירה ממוצרים אלה אינם נכללים בעיזבון, בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה, והזכאות להם נבחנת לפי סוג המוצר וההוראות החלות עליו.
בקרן פנסיה, ידוע בציבור עשוי להיות זכאי לקצבת שאירים מכוח תקנון הקרן, אם הוא עומד בהגדרת בן זוג או שאיר שנקבעה בו, גם כאשר לא נרשם כמוטב. בביטוח חיים ובקופות גמל יש משמעות מרכזית להוראת המוטבים ולהוראות המוצר הספציפי. לכן הכרה באדם כידוע בציבור לצורך ירושה לפי סעיף 55 אינה מבטיחה כשלעצמה קבלת כספי הפנסיה, הביטוח או קופת הגמל, וכל זכות כזו צריכה להיבדק בנפרד.
לגבי מגורים משותפים
שאלת המגורים המשותפים מעסיקה הרבה זוגות: חייבים לגור תחת קורת גג אחת? התשובה היא שמגורים משותפים הם מבחן חשוב – אך לא היחיד.
הפסיקה קבעה שיש לבחון כל מקרה לגופו: מה היה אומד דעתם של בני הזוג? האם ראו עצמם כזוג קבוע ומיוסד? זוגות שחיו בדירות נפרדות מסיבות בריאותיות, משפחתיות, או כלכליות – עשויים עדיין להיות מוכרים, אם שאר הנסיבות מבססות את הקשר הזוגי.
לעומת זאת, בית המשפט יתרשם לרעה כשהמנוח שמר על דירה נפרדת בבעלותו, חזר אליה מדי יום, ולא היה מוכן שהידוע בציבור יגור איתו – מצב שמפורש כרצון לשמור על הפרדה.
כשיש צוואה – הכל משתנה
סעיף 55 מוחל רק כשאין הוראה אחרת בצוואה. כלומר, אם המנוח כתב צוואה שמסדירה את חלוקת עיזבונו – הצוואה גוברת. אם הוא ציווה את כל רכושו לילדיו, הידוע בציבור יקבל רק את מה שנקבע בצוואה – גם אם חי איתו עשרים שנה. לכן צוואה שמכירה בידוע בציבור ומורישה לו רכוש היא הגנה חזקה יותר מסעיף 55 – ואת הצוואה הזאת חשוב לכתוב בהיות שני בני הזוג בחיים.
מה חלקו של הידוע בציבור בעיזבון?
כשמדובר בירושה על פי דין ללא צוואה, הידוע בציבור מקבל בדיוק את מה שהיה מקבל בן זוג נשוי – לפי סעיף 11(א) לחוק הירושה:
| יורשים נוספים | חלק הידוע בציבור | מה מקבלים האחרים |
| ילדים (מכל נישואין) | מחצית העיזבון | המחצית השנייה מתחלקת בין הילדים בשווה |
| הורים בלבד | מחצית העיזבון | המחצית השנייה לאב ולאם |
| אחים בלבד | שני שלישים | שליש אחד לאחים |
| אין יורשים אחרים | כל העיזבון | – |
דגש חשוב: הילדים הם ילדי המנוח – לאו דווקא ילדים משותפים לבני הזוג. אם למנוח יש שלושה ילדים מנישואין קודמים, הידוע בציבור יקבל מחצית, והשלושה יחלקו ביניהם את המחצית האחרת. ילדים משותפים שנולדו לבני הזוג הידועים בציבור – גם הם יורשים כילדים לכל דבר, ויחלקו את חלקם הקבוע בחוק יחד עם כל ילד אחר של המנוח.
לגבי הדירה המשותפת: לא מעט ידועים בציבור גרים בדירתו של בן הזוג שנפטר, מבלי שרשמו את הדירה על שניהם. אם הדירה שייכת לעיזבון – הידוע בציבור יקבל את חלקו היחסי ממנה, ולא בהכרח את הזכות להמשיך לגור בה.
בפועל, אם ילדי המנוח הם שותפים בדירה – הם יכולים לדרוש את חלקם, כולל פירוק שיתוף ומכירת הדירה.
זה תרחיש שמומלץ להיערך אליו מראש. הפתרון: רישום הדירה על שניהם בחיים, או צוואה שמעניקה לידוע בציבור את הזכות להמשיך ולגור בה.
נכסים שהביא המנוח לקשר מלפני תחילתו – גם הם חלק מהעיזבון שהידוע בציבור יורש ממנו. אין הבדל בין נכסים "ישנים" לנכסים שנצברו בתקופת הקשר, לעניין ירושה על פי דין.
כספי ירושה שקיבל המנוח מהוריו, דירה שהביא מנישואין קודמים, חסכונות מלפני הקשר – הכל נכנס לעיזבון, והידוע בציבור יורש את חלקו הקבוע בחוק.
הקשר בין ירושה, צוואה והסכם ממון
זה הפרק שרוב ידועים בציבור לא מבינים עד שמאוחר מדי – ושיכול לחסוך להם הרבה כסף וכאב.
הכלים המעשיים הקיימים הם שלושה: הצוואה, הסכם הממון, והסכם החיים המשותפים. כל אחד עונה על צורך שונה, וכולם יכולים לפעול יחד.
הצוואה היא הכלי החשוב ביותר
כאמור – סעיף 55 מגן על הידוע בציבור כשאין צוואה – אך הוא לא מגן עליו מפני תוכן הצוואה. המנוח רשאי לכתוב צוואה שמורישה את כל רכושו לילדיו ומשאירה לידוע בציבור כלום – וזה חוקי לחלוטין.
לכן, הצוואה ההדדית היא הכלי המועדף: שני בני הזוג כותבים צוואות שמורישות זה לזה, בתנאים ברורים. הצוואה ההדדית מוסיפה גם שכבת הגנה נוספת: לאחר מות הראשון, הישרוד לא יכול לשנות את הצוואה ללא הסכמה – דבר שמגן על הידוע בציבור מפני שינויי דעת עתידיים של בן הזוג הנשאר בחיים.
הסכם ממון לידועים בציבור
אפשרי ואנו ממליצים לערוך. הוא יכול לקבוע מה קורה לנכסים בעת פרידה, אבל גם – ביחד עם צוואות – לקבוע מה קורה בעת מוות. ההסכם יכול להגדיר אילו נכסים שייכים לכל אחד מכוח הסכמה ולא רק מכוח חזקה, לקבוע שדירה מסוימת שייכת לאחד מהם גם אם שניהם גרים בה, ולמנוע מחלוקות עתידיות עם יורשים.
הסכם ממון לידועים בציבור מאושר בבית משפט לענייני משפחה – ולא בפני נוטריון כמו בין נשואים – והתהליך פשוט יחסית.
הסכם חיים משותפים
זהו כלי נוסף – רחב יותר מהסכם ממון. הוא מגדיר את המסגרת המלאה של הקשר: חלוקת הוצאות, בעלות על נכסים, ואפילו הצהרה מפורשת שהצדדים רואים עצמם כידועים בציבור.
הסכם חיים משותפים כזה יכול לשמש ראיה חשובה מאוד בהליך ירושה. הצהרה חתומה שבה שני בני הזוג מכריזים שהם ידועים בציבור שווה יותר מאלף עדויות שכנים – כי היא מקבעת בכתב ובחתימה את מה שמנסים להוכיח בדיעבד.
*תכנון משפטי מראש – צוואה הדדית ביחד עם הסכם ממון – עולה כמה שעות עבודה עם עורך דין. ההתמודדות בבית המשפט לאחר הפטירה עולה הרבה יותר. שנות הקשר לא מגנות. אורך הזמן לא מגן. מה שמגן זה תיעוד, הסכמה כתובה, וצוואה שמסדירה את הרצון בבירור.
איך מוכיחים זכאות לירושה?
נטל ההוכחה מוטל על הידוע בציבור – הוא שצריך להוכיח שעמד בתנאי סעיף 55. בית המשפט בוחן את הראיות באופן קפדני. אין שום הנחה לטובתו, ואין קיצורי דרך. הראיות צריכות לצייר תמונה ברורה של זוגיות אמיתית ומיוסדת.
הראיות החשובות ביותר שבית המשפט מחפש:
חשבון בנק משותף שממנו שולמו חשבונות הבית – זו הראיה הטובה ביותר לשיתוף כלכלי אמיתי.
חשבונות חשמל, ארנונה וגז על שם שניהם. חוזה שכירות או נסח טאבו על שם שניהם.
הצהרות לרשויות שבהן הצדדים הצהירו כי הם בני זוג.
תמונות, הזמנות לאירועים ונסיעות שמוכיחות הצגה כזוג בפני הציבור.
ביטוחי חיים הדדיים שבהם כל אחד הוא המוטב של השני. עדות ילדים, שכנים ובני משפחה על טיב הקשר.
הסכנה הגדולה ביותר – הצהרות סותרות לרשויות
זה מלכוד שמפיל יחסית הרבה תיקים. ידוע בציבור שהצהיר לביטוח לאומי "אין לי בן זוג" – כדי לקבל גמלה גבוהה יותר – לא יוכל לטעון בבית המשפט שהיה ידוע בציבור.
הצהרה שהוגשה לבית משפט כי "אני מתגוררת לבד" בהליך פשיטת רגל – תפגע קשות בבקשת ירושה. בית המשפט נוזף בחומרה בסתירות כאלה, ובפסיקה מפורשת נקבע שאישה שהצהירה לביטוח לאומי "אין לי בן זוג" ושנים לאחר מכן ביקשה להיחשב כידועה בציבור – לא ניתן לקבל את בקשתה.
תשלום חשבונות הבית הוא ראיה שבית המשפט מייחס לה משמעות רבה. כשהחשבונות שולמו בנפרד – אחד שילם חשמל, השני שילם ארנונה, וכל אחד ניהל תקציב עצמאי – בית המשפט ראה בכך ראיה שהצדדים היו שכנים קרובים, לכל היותר.
כשחשבונות הבית שולמו מחשבון משותף, או כשהוגשה ראיה שההוצאות חולקו ביחד – זו ראיה לניהול משק בית משותף.
עורך הצוואה, אם קיימת, יכול להיות עד מפתח. אם המנוח כתב צוואה שמציינת את הידוע בציבור כ"בן זוגי" או "בת זוגי" – זו ראיה חזקה למעמד. אפילו אם הצוואה הורישה לאחרים – הנוסח שבו תיאר את עצמו בן הזוג מעיד על ההכרה בקשר.
מה שהראיות צריכות לבנות יחד הוא קוהרנטיות: תמונה שלמה, רציפה ועקבית.
מחלוקות נפוצות מול יורשים אחרים
בבתי המשפט לענייני משפחה, מחלוקות ירושה של ידועים בציבור יכולות להתמשך שנים ולכלות כסף רב – גם כשהצדק נראה ברור.
ילדים מנישואין קודמים
אלו הם המתנגדים הנפוצים ביותר – ולרוב גם הנחושים ביותר. הם יורשים לפי דין, ומבחינתם הידוע בציבור "לוקח" חלק מהירושה שהיו מקבלים ללא נוכחותו.
הטקטיקות שנפגשות בפועל: הילדים מערערים על קיום חיי משפחה בפועל, מגישים ראיות שהמנוח שמר על עצמאות – דירה נפרדת, חשבונות נפרדים, הצהרות לרשויות – חקירת ילדי הידוע בציבור ואנשי הסביבה כדי לערער על טיב הקשר, ועתירה להגשת רשומות מהרשויות שבהן המנוח הצהיר שהוא רווק.
שימו לב שכל ראיה שנראית שולית בחיים – יכולה להפוך לנשק בהליך ירושה.
מחלוקת על שיעור הירושה
אין עמדת ביניים משפטית – הידוע בציבור או עומד בתנאי סעיף 55 ויורש כבן זוג, או אינו עומד ואינו יורש כלל מכוח הסעיף. כשיש ילדים שרוצים לסמן את הידוע בציבור כ"חבר" בלבד – הם מנסים להוציאו מהתחרות לחלוטין. זה מה שהופך את ההוכחה לכה קריטית: זה לא "הפחתה" – זו או הכרה מלאה או דחייה מלאה.
כשהמנוח היה נשוי לאחר
תרחיש שכיח ומורכב שהזכרנו לעיל: המנוח היה נשוי, אך חי בנפרד שנים ארוכות. האם הידוע בציבור של שנים עשרה שנה יורש?
לפי החוק – לא. תנאי סעיף 55 דורש שאף אחד מהשניים לא יהיה נשוי לאדם אחר בשעת הפטירה.
כל עוד הגירושין מהנישואין הקודמים לא הושלמו – הידוע בציבור אינו יכול לרשת מכוח סעיף 55, ללא קשר לאורך הקשר ואמינותו. בשעה שהמנוח נפטר, בן הזוג הנשוי הוא שיורש לפי דין. הפתרון היחיד במצב כזה: צוואה מפורשת שמורישה רכוש לידוע בציבור.
קיזוז חובות
ידוע בציבור יורש את חלקו בעיזבון נטו – אחרי פירעון חובות המנוח. אם המנוח השאיר חובות גדולים – המשמעות היא שהידוע בציבור יכול לקבל פחות ממה שציפה, או אפילו כלום.
בנוסף, יורשים אחרים יכולים לטעון לקיזוז סכומים שהידוע בציבור "קיבל" מהמנוח בחיים – מתנות, כסף, נכסים – ולהפחית אותם מחלקו. מומלץ לבחון את מצב הנכסים והחובות כחלק מהתכנון המשפטי.
שני פסקי דין שהם מפתח להבנת ירושה של ידועים בציבור
ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר הוא מפסקי הדין היסודיים בפרשנות סעיף 55 לחוק הירושה. בית המשפט העליון קבע כי לצורך הכרה בזכות הירושה יש לבחון שני יסודות מרכזיים – חיי משפחה וניהול משק בית משותף. חיי המשפחה נלמדים מטיב הקשר, החיבה, המסירות וקשירת הגורל בין בני הזוג, ואילו משק הבית המשותף נבחן לפי האופן שבו נוהלו החיים היומיומיים בפועל.
חשיבותו המעשית של פסק הדין היא בכך שהמבחן מתמקד במערכת היחסים שבין בני הזוג עצמם. אין דרישה שהסביבה כולה תחשוב שהם נשואים, ואין תקופת מינימום קבועה היוצרת מעמד באופן אוטומטי. לכן בתיק ירושה בית המשפט מחפש תמונה מצטברת של חיי זוגיות ומשפחה – מגורים, טיפול הדדי, התנהלות כלכלית, שגרת חיים ועדויות של אנשים שהכירו את הקשר מקרוב.
ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון הוסיף נדבך חשוב במיוחד להבנת המושג "משק בית משותף". בית המשפט העליון הבהיר כי קיומו של משק בית משותף אינו מחייב שיתוף קנייני מלא בנכסים. בני זוג יכולים להחזיק חשבונות נפרדים, לשמור על רכוש נפרד ואף לנהל מידה משמעותית של עצמאות כלכלית, ועדיין להיחשב ידועים בציבור לצורך סעיף 55.
באותו מקרה אושרה ההכרה בזכות הירושה אף שבני הזוג נהגו בהפרדה בעניינים כספיים, ובית המשפט הדגיש כי המבחן הוא גמיש ותלוי בנסיבות החיים של הזוג המסוים. מכאן גם הלקח המעשי: חשבון בנק משותף, בעלות משותפת בדירה או חלוקת הוצאות שווה יכולים להיות ראיות חשובות, אך היעדרם אינו מכריע לבדו. בית המשפט בוחן כיצד נראתה הזוגיות כמכלול והאם התקיימה בפועל מסגרת משפחתית משותפת בתקופה הרלוונטית לפטירה.
לסיכום- מומלץ לשאול את עצמכם כבר עכשיו:
האם יש לבן הזוג ילדים שלא יקבלו את הסיטואציה? האם קיימת צוואה שמסדירה את זכויותיכם? האם יש הצהרות לרשויות שסותרות את מעמדכם? האם יש לו נישואין שטרם הסתיימו בגירושין? תשובה כנה לשאלות האלה שווה יותר מכל פגישה עם עורך דין אחרי הפטירה.
בקשה לצו ירושה מוגשת לרשם לענייני ירושה. היורשים מוזמנים להגיב, ואם יש התנגדות – ההליך עובר לבית המשפט לענייני משפחה ועשוי להימשך שנים ולעלות עשרות אלפי שקלים. לרוב ניתן לחסוך את כל זה בתכנון של כמה שעות עם עורך דין בזמן הנכון.
שאלות ותשובות מעולם המעשה:
גרנו יחד שנים, אבל לכל אחד היה חשבון בנק נפרד. האם זה יכול למנוע ממני לרשת?
לא בהכרח. חשבון משותף הוא ראיה נוחה לשיתוף כלכלי, אך הוא אינו תנאי שקובע חוק הירושה. השאלה החשובה יותר היא כיצד התנהלו החיים בפועל: מי שילם את הוצאות הבית, האם הייתה חלוקה קבועה של ההוצאות, האם בוצעו העברות כספים בין בני הזוג, האם קיבלו החלטות כלכליות משותפות והאם אחד נשא בהוצאותיו של האחר בעת הצורך.
הבעיה מתחילה כאשר החשבונות הנפרדים הם חלק מתמונה רחבה יותר של הפרדה: כל אחד מממן את עצמו, אין התחייבויות משותפות, אין רכישות משמעותיות ביחד וכל צד מתנהל מבחינה כלכלית כאדם עצמאי. במצב כזה, היורשים האחרים עשויים לטעון שהתקיים קשר זוגי, אך לא "משק בית משותף" במובן הנדרש לצורך סעיף 55.
בן הזוג שלי החזיק דירה משלו ולפעמים גם ישן בה. האם הילדים שלו יכולים לטעון שלא היינו ידועים בציבור?
הם בהחלט יכולים לטעון זאת, אך עצם קיומן של שתי דירות אינו מכריע את התיק. בתי המשפט בוחנים את הסיבה להפרדת המגורים ואת שגרת החיים האמיתית: היכן בילו בני הזוג את רוב זמנם, האם אכלו יחד, טיפלו זה בזה, יצאו לחופשות כזוג, אירחו משפחה וחברים והאם ראו בעצמם יחידה משפחתית קבועה.
לדוגמא, זוג ששמר שתי דירות מטעמי עבודה, בריאות או צורך משפחתי עשוי עדיין להיחשב כמי שניהל חיי משפחה משותפים. מנגד, כאשר כל אחד ניהל בביתו חיים עצמאיים ונפגש עם האחר מספר פעמים בשבוע, יהיה קשה יותר להוכיח את התנאים. לכן השאלה המעשית אינה רק "איפה הייתה הכתובת", אלא איך נראו החיים ביום רגיל.
המנוח עדיין היה נשוי לגרושתו מבחינה רשמית, למרות שהם נפרדו לפני שנים. האם בת הזוג שחיה איתו יכולה לרשת כידועה בציבור?
זו אחת המלכודות המשמעותיות ביותר בסעיף 55. הסעיף דורש שבמועד הפטירה אף אחד מבני הזוג לא יהיה נשוי לאדם אחר. לכן גם נישואין שנותרו פורמליים בלבד עלולים למנוע ירושה מכוח סעיף 55, אפילו כאשר הקשר הזוגי החדש נמשך שנים רבות והיה הקשר המרכזי בחיי המנוח.
עם זאת, צריך להפריד בין זכות לרשת מכוח סעיף 55 לבין זכויות אחרות. בת הזוג עשויה לטעון לבעלות בנכס מסוים, להשבת כספים או לזכויות מכוח הסכם שנערך בחיי המנוח. ואם קיימת צוואה שמעניקה לה רכוש, עצם קיומם של הנישואין הקודמים אינו מבטל את ההוראה בצוואה רק משום שלא הייתה זכאית לרשת כידועה בציבור.
חתמנו על הסכם חיים משותפים שקובע שכל אחד שומר על הרכוש שלו. האם המשמעות היא שאין לי זכויות ירושה?
זו בדיוק נקודה שבה אנשים מערבבים בין בעלות ברכוש במהלך החיים לבין חלוקת העיזבון לאחר המוות. הסכם שקובע שדירה מסוימת שייכת רק לאחד מבני הזוג עשוי להשפיע על השאלה מה ייכנס לעיזבונו כאשר ימות. הוא אינו בהכרח שולל מהצד השני את מעמדו כיורש.
אם בני הזוג רוצים לקבוע מי יקבל את הרכוש לאחר הפטירה, הכלי המרכזי הוא צוואה. סעיף 8 לחוק הירושה אף מגביל הסכמים בדבר ירושתו העתידית של אדם, ולכן סעיף כללי בהסכם זוגיות שלפיו "לא יהיו לצדדים זכויות בירושה" אינו תחליף בטוח לצוואה. במילים מעשיות: הסכם מסדיר למי שייך הרכוש; צוואה מסדירה בדרך כלל מי יקבל את הרכוש לאחר המוות.
מעולם לא נרשמנו בביטוח הלאומי כידועים בציבור. האם אפשר לטעון למעמד הזה רק אחרי הפטירה?
כן. רישום מוקדם בביטוח הלאומי אינו תנאי שקובע סעיף 55, והביטוח הלאומי עצמו מפעיל הליך המיועד לבקשות להכרה בידועים בציבור שמוגשות לאחר שאחד מבני הזוג כבר נפטר. עם זאת, לאחר הפטירה הבעיה הראייתית נעשית משמעותית יותר: בן הזוג שנפטר כבר אינו יכול להעיד כיצד תפס את מערכת היחסים, והטוען לירושה הוא גם אדם בעל אינטרס כספי ישיר.
חשוב במיוחד לבדוק אילו הצהרות נמסרו במהלך השנים לרשויות. אם אדם מבקש לאחר הפטירה להוכיח שחי בזוגיות מלאה, אך במשך שנים הצהיר לביטוח הלאומי, לרשות אחרת או בהליך משפטי שהוא חי לבדו, הצד שמתנגד לירושה כמעט בוודאות ישתמש בכך. הצהרה סותרת אינה בהכרח סוף התיק, אך היא מחייבת הסבר משכנע ויכולה להפוך לראיה משמעותית כאשר בית המשפט מנסה להבין איזו גרסה משקפת את החיים כפי שהיו באמת.
