ניכור הורי – התופעה ודרכי הוכחה: מדריך משפטי כולל
מהו ניכור הורי?
ניכור הורי הוא מצב קשה שבו ילד מתרחק רגשית מאחד מהוריו כתוצאה מהסתה או השפעה שלילית מצד ההורה האחר. במילים פשוטות, הורה אחד – לעיתים במהלך/לאחר גירושין – מסית את הילדים נגד ההורה השני ופוגע בקשר ביניהם.
התנהגות זו גורמת לילד לסרב לקשר עם ההורה המנוכר ללא סיבה מוצדקת או פרופורציונלית (כלומר, אין רקע של אלימות או התעללות שמצדיק את הסירוב).
חשוב להבין שלא כל מקרה שבו ילד מסרב להיפגש עם אחד ההורים מוגדר מיד כניכור הורי. לעיתים סירוב הקשר נובע מגורמים אחרים, כגון פחד אמיתי של הילד עקב התנהגות פוגענית של ההורה המנוכר בעבר, או קונפליקט נאמנות טבעי במצב גירושין.
בתי המשפט ואנשי המקצוע מדגישים את הצורך לזהירות לפני שקובעים שמדובר בניכור הורי: יש לאבחן היטב את מקור הסירוב לקשר ולוודא שאכן מדובר בהסתה מכוונת ולא בסיבה לגיטימית. זיהוי שגוי עלול להוביל לטיפול שגוי ואף להסב נזק לילדים, למשל אם מכריחים ילד נפגע להיפגש עם הורה שפגע בו באמת, בטעות מתוך מחשבה שמדובר ב"סתם" ניכור הורי.
כיום, תופעת ניכור הורי זוכה להכרה גוברת בדיונים משפטיים בישראל, ומוזכרת תדיר בפסיקות בתי המשפט לענייני משפחה ואף בבתי הדין הרבניים. בתי המשפט רואים בניכור הורי תופעה חמורה הדורשת טיפול מיידי לשמירת טובת הילד.
מהן ההשלכות של ניכור הורי על הילד ועל ההליך המשפטי?
השלכות על הילד:
לניכור הורי יש השפעות פסיכולוגיות ורגשיות עמוקות וקשות על הילדים, ולעיתים גם על בני המשפחה האחרים. הילדים למעשה נקלעים למאבק נאמנויות אכזרי בין ההורים שלא בטובתם.
מחקרים ודיווחים קליניים מלמדים כי ילדים שחווים ניכור הורי נמצאים בסיכון מוגבר לבעיות רגשיות כגון דיכאון, חרדה, ירידה בדימוי העצמי, קשיים ביצירת אמון במערכות יחסים ופגיעה בהתפתחות הרגשית התקינה.
הנזק עלול להיות ארוך טווח ואף בלתי הפיך – ילד שמנתקים אותו מהקשר עם אחד ההורים מאבד דמות הורית משמעותית, מה שעלול לגרום לפערים בזהות ובביטחון האישי שלו גם בבגרות. במקרים חמורים, הניכור ההורי הוא סוג של התעללות נפשית בילד, משום שהוא גורם לילד לדחות הורה אוהב ללא הצדקה ולחוות קונפליקט רגשי מתמיד.
השלכות על ההליך המשפטי:
משפטית, מערכת המשפט מתייחסת לניכור הורי כפגיעה חמורה בעיקרון טובת הילד. לפי פסיקת בית המשפט העליון, מצב שבו הורה אחד גורם לניתוק הקשר בין ילד להורה השני מפר באופן בוטה את זכותו הטבעית של הילד לגדול בקשר עם שני הוריו, ופוגע בזכות ההורה המנוכר לממש את הורותו.
בתי המשפט רואים בכך אף הפרה של טובת הקטין המעוגנת בחוק, ובהתאם לכך מוכנים לנקוט צעדים תקיפים לתיקון המצב. למעשה, שופט לענייני משפחה אף הבהיר שניכור הורי פעיל עלול לחצות את הרף הפלילי, משום שהוא סותר את חובת ההורה על פי חוק (חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) לדאוג לטובת ילדו.
בנוסף, לניכור הורי יש השלכה מהותית על מהלכי משמורת והסדרי ראייה. במאבקי גירושין, טענה לניכור הורי יכולה להפוך לגורם מכריע בשאלת המשמורת.
אם מוכח שאחד ההורים מנצל את המשמורת כדי להסית את הילדים, בית המשפט עשוי לשקול שינוי משמורת לטובת ההורה המנוכר או להגביל את זמני השהות של ההורה המנכר עם הילדים. הליכי משמורת שמעורב בהם ניכור הורי נוטים להיות סבוכים וטעונים יותר מבחינה משפטית ורגשית, ולעיתים ממושכים – שכן בתי המשפט נדרשים למנות מומחים, לקיים דיונים דחופים ולהפעיל כלי אכיפה והמעקב.
חשוב לזכור שהניכור ההורי פוגע גם בהורה המנוכר, שחווה אובדן של ממש – אובדן הקשר עם ילדו, פעמים רבות בהפתעה ובכאב עצום. לא מעט הורים מנוכרים מדווחים על תחושות דחק, דיכאון וחוסר אונים מול המצב. ההשלכות מתגלגלות גם לחזית המשפטית: הורה מנוכר עשוי להיגרר להליכי משפט מרובים (למשל תביעות חידוש קשר, ביזיון בית משפט, או אפילו תביעות נזיקין), בניסיון נואש להשיב את ילדו. במקביל, ההורה המנכר עלול בעצמו לעמוד בסיכון לסנקציות משפטיות ואף לתשלום פיצויים כבדים, כפי שנסביר להלן.
*עו"ד איל בר לב על ניכור הורי:
איך מוכיחים ניכור הורי בבית המשפט?
כדי להוכיח ניכור הורי, על ההורה הטוען לכך לבסס דפוס של הסתה או התנכרות מכוונת מצד ההורה המואשם כמנכר, ולהראות שהילד דוחה את ההורה המנוכר ללא הצדקה טובה. בדרך כלל ההוכחה נשענת על שילוב של ראיות עובדתיות וחוות דעת מקצועיות:
תיעוד התנהגות ההורה המנכר:
מומלץ לתעד באופן שיטתי כל מקרה של הסתה או שיבוש קשר. זה כולל שמירת הודעות, אימיילים, הקלטות וראיות כתובות אחרות המעידות שההורה השני מדבר סרה על ההורה המנוכר בפני הילד, מונע שיחות או מפגשים, או משפיע על הילד לסרב לקשר. למשל, הודעת טקסט שבה ההורה כותב לילד "אבא שלך לא אוהב אותך" – זו ראיה מוחשית להסתה.
עדים ועדויות נוספות:
עדים ניטרליים יכולים לחזק את הטענה. לדוגמה, עדות של מורים, יועצים, בני משפחה או חברים שראו שינוי בהתנהגות הילד או שמעו את ההורה המנכר מדבר נגד ההורה השני.
אפילו התנהגות הילד עצמו בבית הספר – כגון שיתוף המחנכת בכך שאחד ההורים אמר לו דברים שליליים על השני – יכולה להיכנס כראיה (בעדות המחנכת).
תסקירי רשויות הרווחה:
בבתי משפט לענייני משפחה, נוהג מקובל הוא לפנות לעובד סוציאלי לסדרי דין (שירותי הרווחה) כדי שיבצע תסקיר — כלומר, בדיקה מקצועית של מצב הקשר בין הילד להורים. העובד הסוציאלי נפגש עם ההורים והילד, ולעיתים גם מבקר בבית, ומגיש דו"ח לבית המשפט. בתסקיר כזה עשויות להופיע התרשמויות לגבי הסתה, והם יכולים להיות ראיה מכרעת לקיומו של ניכור הורי.
חוות דעת מומחה פסיכולוגי:
במקרים רבים, במיוחד המורכבים, בית המשפט ימנה מומחה מקצועי – בדרך כלל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ילדים – שיפגוש את בני המשפחה ויגבש חוות דעת.
המומחה ינסה לקבוע האם קיימת הסתה מכוונת מצד אחד ההורים, ומה מצבם הנפשי של הילדים. חוות דעת מומחה יכולה לזהות, למשל, תודעה כוזבת אצל הילד לגבי ההורה המנוכר (אמונות שליליות שהושתלו על-ידי ההורה השני), או תסמינים כמו "חיץ רגשי" בלתי מוסבר שהילד יוצר כלפי ההורה המנוכר. כמו כן, המומחה בודק מסוגלות הורית של שני הצדדים – בחינה שיכולה לחשוף דפוסי אישיות ותפקוד, כגון נטייה של אחד ההורים לתגובתיות יתר, למניפולטיביות או להפרעת אישיות, העלולות להיות בסיס לניכור הורי.
התנהגות הילד עצמו:
בית המשפט עשוי אף לרצות להיווכח ישירות בעמדת הילד: במקרים מתאימים, שופט המשפחה ייפגש אישית עם הילדים (באופן מכבד ובלתי פורמלי, לעיתים בליווי עובד סוציאלי ביחידת הסיוע) כדי להתרשם מרצונם ומשמעותו. אם ילד גדול מספיק להביע את עצמו בחופשיות, השופט עשוי לשאול בעדינות על הקשר עם ההורים ולנסות להבין אם הדברים שהוא אומר נראים כמשקפים דעה עצמאית או דברים ששמע מהורה מסית.
כמובן, מפגש כזה נערך בזהירות ותוך תמיכה, אבל הוא יכול לסייע לבית המשפט להחליט האם אכן מתקיים כאן ניכור הורי.
כיצד להתמודד עם ניכור הורי – משפטית ומעשית?
התמודדות עם מצב של ניכור הורי מחייבת פעולה בשני מישורים – מישור משפטי ומישור מעשי-התנהגותי – במקביל. להלן מספר דרכי פעולה ועקרונות שיעזרו להתמודד מול הורה מנכר:
במישור המשפטי (צעדים פורמליים):
לא להשתהות בפנייה לבית המשפט: ברגע שמתגלים ניצנים של ניכור הורי, מומחים מזהירים שיש לפעול במהירות, שכן ככל שהתופעה מתמשכת היא עלולה להשתרש ולהפוך בלתי-הפיכה. לכן, אם ההורה המנכר אינו נרתע מהתראות ראשוניות או מהצעות לגישור, יש לפנות ללא דיחוי לערכאה השיפוטית (בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני אם הוא המטפל בעניינכם) ולבקש סעד דחוף לשמירת הקשר עם הילדים.
החל משנת 2023 אף קיים הליך מזורז מיוחד לנושאי ניתוק קשר: "נוהל הנשיאה" שהוכרז על-ידי נשיאת בית המשפט העליון, אשר מחייב את בתי המשפט למשפחה לקבוע דיון בתוך 14 יום בבקשות דחופות הנוגעות לפגיעה בקשר הורה-ילד. בהליך דחוף זה ניתן לקבל הוראות מיידיות לשיקום הקשר.
בקשה למינוי גורם מקצועי מטפל: יש לפנות לבית המשפט בבקשה למנות גורם מקצועי שילווה את המשפחה. בית המשפט רשאי למנות עובד סוציאלי שיפקח וידריך את ההורים (לעיתים בליווי צו המכונה “סמכות וטיפול”), או פסיכולוג משפחתי שיתחיל בטיפול לשיקום הקשר.
אפשר לבקש בצו שבית המשפט יחייב את ההורה המנכר להשתתף בהדרכת הורים ולשתף פעולה עם הטיפול. לדוגמה, בתי משפט חייבו בעבר הורים להגיע לסדנה לחינוך לשיתוף פעולה הורי, או לקיים מפגשים טיפוליים הורה-ילד עם מטפל נייטרלי.
צו לקיום מפגשים וקביעת מתווה קשר: ניתן לבקש שבית המשפט יוציא צווים ספציפיים לקיום הקשר. למשל, צו המגדיר לוח זמני שהות מדורג – התחלה במפגשים בפיקוח (כגון מרכז קשר בפיקוח רשויות הרווחה) ולאחר מכן מעבר בהדרגה למפגשים רגילים. בית המשפט מוסמך להורות על הקטינים עצמם לקיים קשר עם ההורה המנוכר, אך בפועל כשהילדים קטנים הצווים יופנו כלפי ההורים שעליהם החובה להוציאם לפועל.
כלומר, בית המשפט יכול להזהיר ולהורות להורה המנכר לאפשר ולעודד את המפגשים לפי הסדרי הראייה שנקבעו.
סנקציות ואכיפה: במקרים שבהם ההורה המנכר מפר צווים וממשיך לעכב או לסכל את הקשר, יש לבקש מבית המשפט להפעיל סנקציות. בתי המשפט לענייני משפחה מצוידים בארסנל כלים: הטלת קנסות כספיים על כל מפגש שהוחמץ או כל הפרת הוראה; חיוב בהפקדת ערובות (למשל, חיוב ההורה המנכר להפקיד סכום כסף שיחולט אם יפר את ההסדר); ואף ביזיון בית משפט – סעד שבמסגרתו ניתן להטיל קנסות גבוהים יותר ואפילו מאסר על בזיון מתמשך.
תביעה נזיקית (פיצויים): צעד משפטי משמעותי נוסף הוא הגשת תביעת נזיקין נגד ההורה המנכר, בדרישה לפיצוי כספי על הנזק שנגרם לקשר ההורי. בשנים האחרונות הולך וגובר השימוש בכלי זה במקרי ניכור חמור.
הרציונל: הורה שמנכר פוגע בזכות החוקית של ההורה השני לקשר עם ילדו, ובכך גורם נזק נפשי כבד הראוי לפיצוי. ואכן, בתי המשפט החלו לפסוק פיצויים ניכרים במקרים כאלה – הורה מנכר עלול לשלם מחיר כספי כבד מאוד. דוגמה בולטת היא פסיקה מבית המשפט לענייני משפחה בפ"ת, שחייבה אם לשישה ב־440,000 ש"ח פיצויים לטובת האב, ועוד 50,000 ש"ח שכר טרחת עו"ד, בשל ניכור הורי שגרמה בו הילדים נותקו מאביהם.
יש כאן מסר ברור: הורה שמנכר ילד מההורה השני חשוף לתביעות כספיות קשות. עם זאת, יש לנקוט בתביעות נזיקין בזהירות ורק כמוצא אחרון – בתי המשפט מעדיפים תחילה למצות את הטיפול בשיקום הקשר לפני ענישה כספית.
שיקול סוג הערכאה: בישראל, הן בתי המשפט לענייני משפחה והן בתי הדין הרבניים עלולים לעסוק בסוגיות משמורת וקשר. יש להבין שלעיתים הגישה שונה: בתי המשפט האזרחיים אימצו יותר ויותר כלים מודרניים לטיפול מהיר (כמו המסלול המהיר בתל אביב שבו שופט ייעודי – השופט ארז שני – מרכז תיקים של ניכור הורי במסגרת פיילוט מיוחד). מנגד, בבתי הדין הרבניים, למרות הבנה של חומרת התופעה, לא קיים "נוהל הנשיאה" שם, והטיפול עלול להיות איטי או סבלני יותר להורה המנכר. כך או כך, אין לוותר – יש להתמיד בדרישה מבית הדין או בית המשפט לנקוט עמדה פעילה.
במישור המעשי-התנהגותי (התנהלות יומיומית):
שמירת קור רוח והתנהלות עקבית: מול פרובוקציות של הורה מנכר, אל תגיב/י באימפולסיביות. תגובות כעוסות או צעד דרסטי (כמו "אם אתה לא נותן לי לראות את הילד, אני אפרוץ לבית!") רק ישחקו לידי ההורה המנכר וישמשו נגדך בהליך המשפטי.
חשוב לשמור על איפוק ולפעול באופן שקול, לפי עצת עורכי דין ואנשי מקצוע.
תיעוד ויומן קשר: ניהול יומן מפורט הוא כלי שימושי. רשום/י כל אירוע רלוונטי: מועדי ביקורים שהוחמצו, סיבות שניתנו (אם בכלל), אמירות חריגות של הילד ("אמא אמרה שאתה מסוכן"), שיחות עם ההורה המנכר וכל אינטראקציה חשודה. תיעוד כרונולוגי יסייע לעורך הדין שלך להרכיב תמונה משכנעת לבית המשפט וימנע טענות עובדתיות שקריות מהצד השני.
שמירה על קשר עקיף עם הילד: גם אם המפגשים הפיזיים נחסמים, נסה/י לשמור על נוכחות בחיי הילד בדרכים חלופיות: כתבו מכתבים או הודעות לילד (גם אם לא מגיב – תראו לו שאתם שם), שלחו מתנות ליום ההולדת, היו נוכחים באירועים פתוחים (כמו מופע בית-ספר או משחק ספורט) אם הדבר מתאפשר.
עשו זאת מבלי להלחיץ את הילד ומבלי לעורר מהומות, אך כן כדי שהילד ירגיש שההורה המנוכר לא נטש אותו.
הימנעות מהכפשת ההורה השני מול הילד: כמה שזה מפתה "להשיב מלחמה" ולספר לילד את כל האמת השלילית על ההורה המסית, התאפקו. ילד תחת ניכור כבר מבולבל ומרגיש שהוא צריך לבחור צד; אם גם אתם תדברו סרה על ההורה האחר, הילד רק ילחץ יותר ויתרחק. במקום זאת, נסו להעביר לילד מסרים חיוביים ומרגיעים: אמרו לו שאתם יודעים שהוא אוהב את שני ההורים, שזה בסדר גמור, שאתם לא כועסים עליו ושלעולם לא תוותרו עליו. היו ההורה הבוגר והמכיל בסיטואציה – בכך אתם גם עושים את הדבר הנכון לילד וגם מראים לבית המשפט שאתם פועלים במיטבכם למענו, לעומת ההורה האחר שמפעיל עליו מניפולציות.
מעורבות גורמי מקצוע באופן פרטי: אם ניתן, התייעצו עם פסיכולוג ילדים או יועץ משפחתי מנוסה בתופעת ניכור הורי. הם יכולים להדריך אתכם איך לתקשר עם הילד בצורה מיטיבה במצבי התנכרות (למשל, מה לומר כשילד אומר "את/ה שונא/ת אותי, לא רצית אותי" – משפטים שככל הנראה שם ההורה המנכר בפיו). בנוסף, אם ההורה המנכר מסכים לכך, אפשר להציע פנייה משותפת לגורם טיפולי (אפילו לפני שהשופט מורה רשמית) – לעיתים הורה מנכר יתגמש אם זה מוצג כעזרה לילד.
רשת תמיכה והימנעות מבידוד: ניכור הורי מציב את ההורה המנוכר לעיתים קרובות בבדידות ובבושה. חשוב לא להתמודד לבד. פנה/י לקבלת תמיכה – בין אם ממשפחה וחברים, ובין אם מקבוצות תמיכה להורים מנוכרים (ישנן כיום קהילות ועמותות שמתעסקות בנושא ויכולות להציע עצות ועידוד). מבחינה משפטית, היו פתוחים עם עורך הדין שלכם, שתפו בכל התפתחות, והתייעצו לפני צעדים חריגים.
האם ניכור הורי מצד האם שונה מניכור הורי מצד האב?
ניכור הורי אינו תופעה מגדרית. גם אבות וגם אמהות עלולים להתנהג כהורים מנכרים. בעבר הייתה נטייה לראות בניכור תופעה נשית, אולי כי רבות מהאימהות קיבלו את המשמורת אחרי גירושין. ואכן, ברבים מפסקי הדין מדובר באם כמנכרת.
עם זאת, אין מדובר בכלל אצבע – יש לא מעט מקרים של אבות שמסיתים את ילדיהם נגד האם, במיוחד כשיש להם משמורת או זמני שהות משמעותיים. כיום, המשפט רואה בשני ההורים שווי ערך – ושניהם עשויים להפעיל ניכור באותה מידה.
עם זאת, קיימות הבחנות בפרקטיקה. לעיתים נראה שבתי המשפט נוקטים גישה סלחנית יותר כלפי אמהות מנכרות – נותנים להן הזדמנות נוספת, נמנעים מהענשה נוקשה, מתוך הנחה שהילד זקוק לאמו.
לעומת זאת, כלפי אבות מנכרים לעיתים מופעלת ענישה מידית – שלילה זמנית של משמורת או הפניה למרכז קשר. יש אף טענות שלפיהן המערכת המשפטית מחזקת גישה מקלה עם אמהות, מה שמותיר אבות מנוכרים חסרי אונים.
מאידך, המגמה הנוכחית היא איזון. בתי המשפט מדברים כיום על "אחריות הורית משותפת", ולא משמורת במובנה הישן. ההנחה היא שטובת הילד דורשת קשר משמעותי עם שני הוריו. בהתאם לכך, כאשר מוכח שהאב הוא המנכר – גם הוא חשוף לשינוי משמורת, הגבלת קשר או סנקציות. כך גם לגבי אמהות. הפסיקה מכירה בשני המינים כמסוגלים לניכור, ופועלת בהתאם.
הבדלים מסוימים ניכרים באופי הניכור: אצל אבות הוא עשוי להיות כוחני יותר, ואצל אמהות – רגשי או מניפולטיבי. אך לא מדובר בחוקיות אלא בנטייה כללית. בתי המשפט מדגישים: אין חשיבות למין ההורה, אלא להתנהגותו בפועל. הורים מנוכרים מכל מגדר חווים תחושת אי צדק, אך ככל שהמודעות גוברת – גם תגובת המערכת מתייצבת.
אילו דילמות וקשיים נפוצים מול בתי משפט או בתי דין בנושא ניכור הורי?
הטיפול המשפטי בניכור הורי רצוף דילמות רגישות וקושי בביצוע. להלן כמה מן הקשיים העיקריים שעולים בהתמודדות של מערכת המשפט (ושל ההורים) עם מקרי ניכור הורי:
אבחון נכון של ניכור או סירוב מוצדק: לא כל ילד שמסרב לקשר עם הורה הוא קורבן לניכור – לעיתים יש לכך סיבות אמיתיות כמו אלימות או הזנחה. לעומת זאת, הורה מנכר יטען שהילד "פשוט לא רוצה". הקושי הוא לקבוע מתי מדובר בסירוב אותנטי ומתי בהסתה. לצורך כך נדרשים תסקירים, מומחים ושיקול דעת שיפוטי זהיר. טעות באבחון עלולה לגרום לנזק – או שילד יוכרח לקשר לא בטובתו, או שיינתק שלא בצדק מהורה מיטיב.
טובת הילד מול רצונו: ילד מתבגר שמסרב לקשר מציב קושי. מצד אחד – יש לכבד את רצונו; מצד שני – אם הרצון נובע מהשפעה חיצונית, ייתכן שיש לתקן זאת. בתי המשפט מנסים לאזן. בגילאי נוער, יש נטייה להעדיף הסכמה ושיקום קשר בהדרגה במקום כפייה משפטית.
בעיות באכיפת צווי קשר: גם כאשר ניתנים צווים ברורים – הורה מנכר עשוי לסכל אותם בפועל. הילד "חולה" במפגשים, או נחשף למסרים של אשמה. שופטים מזהירים, אך ללא שינוי בגישת ההורה המנכר, קשה לשקם קשר בכפייה. לעיתים יש צורך בפעולה מוקדמת יותר, כולל סנקציות – אך גם הן לא תמיד משיגות תוצאה.
הטלת סנקציות בעייתית: סנקציות נגד ההורה המנכר עלולות לפגוע בעקיפין בילד. לדוגמה: הפסקת מזונות, שלילת משמורת, או ענישה פלילית. הפתרונות כוללים פשרה – כמו שלילת משמורת אך שמירה על זמני שהות, או עיכוב מזונות עד לחידוש הקשר.
פערים בין ערכאות: לא כל שופטים מגיבים באותה דרך. נוהל הנשיאה נועד לייצר אחידות, אך הביצוע בפועל משתנה. גם בתי הדין הרבניים מוגבלים – אין יחידת סיוע, אין גישה נרחבת לסנקציות, והם נוטים לגישה פייסנית יותר. לעיתים הדרך להיחלץ היא להעביר את התיק לבית המשפט למשפחה, כשניתן.
אילו צעדים ניתן לבקש מבית המשפט כדי להתמודד עם ניכור הורי?
כאמור, במצבי ניכור הורי, בית המשפט לענייני משפחה (או בית הדין, לפי העניין) מוסמך להורות על מגוון סעדים וצעדים אופרטיביים כדי להגן על הקשר בין ההורה המנוכר לילד ולהפסיק את הההתדרדרות. ההורה המנוכר, בדרך כלל באמצעות עורכי דינו, יכול לפנות בבקשה לקבלת סעדים מתאימים. להלן צעדים עיקריים שבית המשפט יכול לנקוט או שהורה מנוכר יכול לבקש:
–הליך דחוף לשיקום הקשר – ניתן לבקש הפעלת נוהל טיפול דחוף בניכור הורי, הקובע דיון תוך 14 יום. מטרת ההליך המהיר היא למנוע העמקת הניכור ולאפשר מענה מיידי.
–מינוי אפוטרופוס לדין או עורך דין לילדים– במקרים מורכבים, בית המשפט יכול למנות נציג משפטי ניטרלי לילדים (אפוטרופוס לדין או עורך דין מיחידת הסיוע) שיבחן את המצב, ישוחח עם הילדים ויציג עמדה אובייקטיבית לטובתם. נציג זה יכול להמליץ על טיפול ולסייע בפתרון מחלוקות עובדתיות.
–טיפול משפחתי או הדרכת הורים בצו בית משפט – בית המשפט רשאי לחייב את ההורים (ולעיתים גם את הילד) להשתתף בטיפול משפחתי לתיקון הקשר, או להורה המנכר לעבור הדרכה הורית פרטנית. מטרת הטיפול היא לשנות דפוסי התנהגות מזיקים ולהבהיר את הצורך של הילד בשני ההורים.
–שינוי במשמורת או בזמני שהות– כאמצעי דרמטי, בית המשפט יכול לשקול העברת מקום המגורים העיקרי של הילד להורה המנוכר, במקרים בהם ניכור ההורי נמשך. זהו צעד קיצוני הננקט רק כשאין ברירה אחרת. בנוסף, בית המשפט יכול להרחיב את זמני השהות עם ההורה המנוכר.
–צווי הגנה והרחקה (במקרים חריגים) – אם הניכור מלווה בהתנהגות מאיימת, מטרידה או אלימה, ניתן לבקש צו הגנה שיכול להרחיק את ההורה המנכר ממפגשים או ממקום הימצאות הילד. כלי זה נחשב קיצוני ויש להשתמש בו בזהירות.
–השהיית/ביטול דמי מזונות (בן מרדן)– בית המשפט מוסמך להפסיק או להפחית תשלומי מזונות אם נקבע שהילדים מסרבים לקשר עם ההורה המשלם ללא הצדקה ("בן מרדן"). צעד זה ננקט בזהירות רבה ולאחר בירור מעמיק, משום שהוא משפיע על רווחת הילד.
–פיצויים והוצאות משפט – בית המשפט יכול לחייב את ההורה המנכר בהוצאות משפט משמעותיות, כביטוי לסלידת בית המשפט מהתופעה ואלמנט הרתעתי. במקרים חריגים של עוולה נזיקית, יומלץ להורה המנוכר לתבוע פיצויים.
לסיכום:
בסופו של יום, המאבק בניכור הורי הוא מאבק על לבו ונפשו של הילד. החוק והפסיקה נותנים כלים – מהירים, תקיפים ומגוונים – אך הצלחתם תלויה בשימוש מושכל בהם ובשיתוף פעולה של כל הגורמים.
הורים מנוכרים לא צריכים להסס לפנות לבתי המשפט ולדרוש הגנה על הקשר עם ילדיהם.
בתי המשפט הבהירו: לא ניתן להשלים עם ניכור הורי, ויעמדו לימין ההורה שנפגע ממנו במלוא הסמכויות הנתונות להם. באמצעות נקיטת הצעדים הנכונים, בזמן הנכון, יש סיכוי אמיתי להחזיר את הילד לחיק שני הוריו ולאחות את הקרע שנוצר. טובת הילד – ושל משפחתו כולה – מחייבת מאמץ זה, והמערכת המשפטית בישראל מחויבת כיום יותר מאי פעם להשגת מטרה זו.
אתם מוזמנים אלינו לייעוץ, ייצוג ומתן תמיכה משפטית במקרים של ניכור הורי. משרדנו מנוסה בתחום זה וביכולתנו לתת מענה מקיף, יעיל וצופה פני עתיד לטובתכם וטובת יקיריכם. נשמח לסייע!
