תביעת גירושין – מדריך מעמיק: השאלות, התשובות והפתרונות המשפטיים

מהי תביעת גירושין ומתי מגישים אותה?

תביעת גירושין היא תביעה רשמית שמגיש אחד מבני הזוג לצורך סיום קשר הנישואין. בנישואין של יהודים בישראל, תביעה זו מוגשת רק לבית הדין הרבני (ולא לבית המשפט למשפחה), משום שלבית הדין הרבני נתונה סמכות ייחודית בלעדית לדון בעצם הגירושין.

לרוב מגישים תביעת גירושין כאשר הצד השני אינו מסכים להתגרש מיוזמתו או כשלא ניתן להגיע איתו להסכמה על תנאי הפרידה. כלומר, במקרה של גירושין ללא הסכמה (חד-צדדיים), יש צורך בהגשת תביעה כדי שבית הדין יכריע בנושא.

אם שני בני הזוג מסכימים להתגרש, בדרך כלל לא יהיה צורך ב"תביעה" במובן הקלאסי, וניתן ללכת במסלול של גירושין בהסכמה (למשל, על-ידי הגשת הסכם גירושין לאישור בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני).

חשוב להבין שהסמכות לדון בגירושי יהודים שמורה לרבנות, ולכן גם אם מנהלים הליכים אחרים בבית המשפט לענייני משפחה, בסופו של דבר מתן הגט (מסמך הגירושין הדתי) יתבצע בבית הדין הרבני. לבית המשפט למשפחה אין סמכות להוציא גט או לגרש זוג יהודי, אלא הוא מטפל בעניינים הנלווים (רכוש, מזונות, משמורת וכד'), כפי שיוסבר בהמשך.

כך או כך, לפני שמתחילים בהליך משפטי מחייב, החוק מחייב את בני הזוג לעבור שלב מקדים של יישוב סכסוך – הגשת בקשה ליישוב סכסוך ותקופת המתנה לצורך גישור ופתרון בהסכמה. אם הניסיון ליישוב הסכסוך לא מניב הסכמה, ניתן להמשיך לתביעת הגירושין בבית הדין או לפתוח תיקים בנושאים הרלוונטיים בערכאה המתאימה.

מתי נכון להגיש תביעת גירושין?

ברגע שמתקבלת ההחלטה שבני הזוג אינם יכולים לפתור את המשבר במסגרת שלום-בית או בהסכמה, ואחד מהם נחוש להתגרש בעוד השני מתנגד או לא משתף פעולה – אז עולה הצורך בתביעה.

נשים וגברים כאחד זכאים לפתוח תביעת גירושין. לעיתים קרובות, הצד היוזם את הגירושין ירצה להקדים ולהגיש את התביעה (לאחר יישוב הסכסוך) גם משיקולים טקטיים של בחירת הערכאה, כפי שיוסבר בהמשך, וכדי להתחיל בהליך באופן רשמי.

מהן העילות לתביעת גירושין בבית הדין הרבני?

בבית הדין הרבני, לא מספיק שאחד הצדדים "רוצה להתגרש" – כאשר הגירושין אינם בהסכמה, על התובע/ת להוכיח עילת גירושין מוכרת כדי שבית הדין ייעתר לתביעה ויחייב את בן/בת הזוג במתן גט. עילת גירושין היא סיבה הלכתית-משפטית שמצדיקה, לפי הדין הדתי, את פירוק הנישואין בניגוד לרצון אחד הצדדים.

ישנן עילות שונות המוכרות בהלכה היהודית, ונהוג להבחין בין עילות אובייקטיביות (מצבים עובדתיים שמונעים נישואים תקינים) לבין עילות סובייקטיביות (התנהגויות או מעשים של אחד מבני הזוג). להלן דוגמאות מרכזיות למספר עילות גירושין מוכרות:

עקרות מתמשכת – אם אחד מבני הזוג אינו מסוגל להביא ילדים לעולם (אצל אישה – לאחר 10 שנות נישואין ללא לידת ילדים; אצל גבר – אי-פוריות לאורך שנים).

אין-אונות – כאשר הבעל סובל מאין-אונות ואינו יכול לקיים יחסי אישות. זהו פגם מהותי בנישואין המהווה עילה לאישה לדרוש גט.

מומים ומחלות קשות – מחלה מדבקת או מום חמור אצל בן הזוג, המונעים קיום יחסי אישות או חיים זוגיים תקינים. למשל, מחלת נפש או מחלה פיזית קשה שהוסתרה לפני הנישואין. אם האישה מוכיחה שלא ידעה על כך מראש, הדבר יכול להוות עילה לגירושין.

סירוב לקיים יחסי אישות – כאשר אחד הצדדים מונע מבן זוגו קרבה אינטימית לאורך זמן, ללא צידוק, הדבר מוגדר כמרידה בחובות הנישואין (בעל המסרב לקרבה עלול להיחשב "בעל מורד", ואישה המסרבת ללא סיבה תוכרז "מורדת"). סירוב כזה מהווה עילה לכפות גט, משום שחיי הנישואין בפועל הופסקו.

אלימות והתעללות – התעללות פיזית או מילולית חריפה ומתמשכת באחד מבני הזוג. למשל, בעל הנוהג באלימות כלפי אשתו, או משפיל ומקלל אותה באופן קבוע – זו עילה מוכרת לאישה לדרוש גירושין. באופן דומה, גם אלימות של אישה כלפי בעלה או התנהגות מחפירה וקיצונית מצידה יכולה להוות עילה לבעל לתבוע גט.

בגידה – במקרה שאחד מבני הזוג נואף/ת ובוגד/ת בנישואין. בהלכה, בגידת אישה היא עילה חמורה במיוחד: אישה שקיימה קשר אינטימי עם גבר זר – בעלה מחויב לגרשה, והיא גם מפסידה זכויות כמו כתובתה. גם בגידה מצד הבעל נחשבת עילה מבחינת האישה, אף שבפועל בית הדין לא "כופה" גט על גבר בגלל רומן, הרי שבגידה מתמשכת שלו או חיים עם אישה אחרת יכולים להצדיק תביעת גירושין ולאפשר לאישה לקבל גט. בנוסף, קיים מושג הלכתי של "מעשי כיעור" – מצב בו יש חשד כבד לבגידה (ראיות נסיבתיות), וגם הוא עשוי להספיק כעילה לבקש גט.

**למידע השלם על בגידה ומשמעויותיה – ראו כאן>>

פגיעה בערכי הדת או אורח חיים – למשל, מקרה שבו אישה גורמת במכוון לבעלה לעבור עבירות דתיות (כגון להאכילו במאכלים לא כשרים בלי שידע), או שהאישה מתנהגת באופן חמור בחוסר צניעות, מקללת ומכה את בעלה. אלו עילות שהבעל יכול לטעון להן.

אי-פרנסה והזנחה כלכלית – כאשר הבעל מסרב לפרנס את אשתו ולדאוג לצרכי הבית למרות שהוא יכול לעשות זאת, זו עילה לגירושין לטובת האישה. (שימו לב: הבדל בין אי-רצון לפרנס – עילה, לבין מצב שהוא רוצה אך נכשל מטעמים אובייקטיביים – לא בהכרח עילה).

**הדוגמאות הנ"ל אינן רשימה סגורה, אך מניסיון, אלו הם מהמקרים הנפוצים בהם בית הדין מכיר שיש "סיבה מספקת" להורות על גט. בית הדין הרבני שוקל כל מקרה לגופו – חומרת העילה, הוכחות וראיות לקיומה, והתמשכות המצב.

מה עושים כשבן הזוג לא מסכים להתגרש?

מצב שבו בן הזוג מסרב להתגרש (או בת הזוג מסרבת) הוא אחד האתגרים הכואבים והמורכבים בהליכי גירושין. מבחינה חוקית, מאחר שגט דורש הסכמה של שני הצדדים לפי הדין הדתי, סירוב עקשני של אחד הצדדים עלול להביא לידי סרבנות גט – מצב של עגינות, בו בן הזוג המעוניין בגט "כבול" בנישואין ללא יכולת להשתחרר מהם. מה ניתן לעשות במצב כזה? הנה מספר דרכי פעולה חשובות:

הגשת תביעת גירושין והוכחת עילה:

הצעד הראשון הוא (לאחר הליך יישוב הסכסוך) להגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני, כמפורט לעיל, ולנסות להוכיח עילת גירושין שמצדיקה לחייב את הצד המסרב במתן גט.

אם מצליחים להוכיח עילה משמעותית ובית הדין פוסק שעל הצד השני להתגרש, הרי שמבחינה משפטית הוא מחויב לתת/לקבל את הגט.

במצב זה, סירוב מתמשך לאחר פסק דין חושף את הסרבן/ית לצעדים חריפים. בית הדין מוסמך, על-פי חוק, להטיל סנקציות נגד סרבן גט – למשל, לשלול רישיון נהיגה, להגביל יציאה מהארץ, לעכב חשבונות בנק, ואף במקרים קיצוניים להורות על מאסר של ממש לסרבן, עד שיתרצה וייתן/יקבל את הגט.

בתי הדין אכן משתמשים בסמכויות אלו במקרי קיצון של סרבנות ממושכת. יש להבין שסנקציות אלה דורשות שכבר יהיה פסק דין לגירושין; בית הדין לא יעניש סרבן לפני שהכריע שיש עילה ונתן הוראה להתגרש.

תביעה נזיקית (פיצויים) בגין סרבנות גט:

כלי משפטי חשוב שהתפתח בשנים האחרונות הוא הגשת תביעה אזרחית לפיצויים נגד הצד המסרב, בשל הנזק שנגרם עקב הסירוב המתמשך.

תביעות כאלה מוגשות לבית המשפט לענייני משפחה (ולא לבית הדין הרבני) בעילה נזיקית של הפרת חובה וגרימת נזק נפשי וכלכלי למסורב/ת הגט. בתי המשפט בפסיקה עדכנית הכירו בכך שסרבנות גט פוגעת בזכויות יסוד של בן הזוג (כבוד, חירות ואוטונומיה), ופסקו פיצויים שיכולים להגיע למאות אלפי שקלים לטובת הצד שנותר כבול בנישואין.

הרציונל הוא ללחוץ "דרך הכיס" – סרבן הגט יידרש לשלם סכום כסף משמעותי על כל התקופה שבה סירב ללא צידוק, בשל עוגמת הנפש ועיכוב החיים שגרם. אמצעי זה הרתיע לא פעם סרבנים וזרז אותם להסכים לגט, כדי להימנע מהפסדים כספיים כבדים. חשוב לדעת: גם גבר יכול לתבוע פיצויים מאשתו אם היא מסרבת לקבל ממנו גט (מקרים נדירים יותר, אך אפשריים).

יישוב סכסוך, גישור ומשא ומתן:

במקביל לצעדים המשפטיים, מומלץ מאד לנסות ערוצי הידברות. לעיתים הסרבנות נובעת מפחדים, לחצים או רצון לשפר עמדות במו"מ. הליך יישוב הסכסוך הראשוני שכבר מחויב בחוק מאפשר מפגשי גישור ביחידת הסיוע שליד בית המשפט/בית הדין. ניתן לנצל מפגשים אלו או הליכי גישור פרטיים כדי להבין את צרכי בן הזוג המסרב ולנסות להגיע להבנות.

לדוגמה, ייתכן שהצד המסרב דורש הבטחת תנאים מסוימים (כלכליים, משמורת ילדים וכו') לפני שיסכים לגט. אם אפשר להגיע לפתרון הוגן ומוסכם במו"מ – זה עדיף עשרות מונים מהמשך הליכים כואבים. כמובן, יש לשמור איזון בין הרצון להתגמש לבין הצורך שלא להיכנע לסחטנות בלתי סבירה.

עורך דין מיומן יוכל לסייע בניהול מו"מ חכם, ואפילו בעריכת הסכם שלום בית ולחילופין גירושין – מסמך שבני הזוג מסכימים בו לנסות פרק זמן של שלום-בית (שיקום הנישואין), ואם לא יצליח – לקבוע מראש תנאים לגירושין שייעשו בהסכמה.

לעיתים הסכמה למתן צ'אנס לשיקום הנישואין (בכנות או כדי לחשוף את חוסר הרצון האמיתי לשלום-בית) יכולה להראות לסרבן שאין טעם בהתעקשות, ולזרז פתרון.

איך מגישים תביעת גירושין בפועל?

נפרט להלן את הפרוצדורה להגשת תביעת גירושין:

פתיחת תיק יישוב סכסוך: כשלב ראשון, חובה כאמור להגיש בקשה ליישוב סכסוך. את הבקשה מגישים או לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה (לבחירתכם, בהתאם לשיקולי מרוץ הסמכויות).

יש טופס מובנה לכך, ותשלום אגרה קטנה. עם פתיחת הבקשה, מתחילה ספירה של 45 יום (ניתן להארכה) שבהם הצדדים מוזמנים לפגישות מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) ביחידת הסיוע. בתקופה זו יש עיכוב הליכים, כלומר אף צד לא יכול להגיש תביעות מהותיות בלי אישור מיוחד.

שימו לב: מי שהגיש את בקשת יישוב הסכסוך ראשון זוכה ליתרון – הוא יוכל לאחר סיום ההליך להגיש ראשון את כתבי התביעה בערכאה שירצה, וכך "לקבוע" את הפורום לנושאים הכרוכים.

ניסיון יישוב סכסוך/גישור: במהלך התקופה הזו, כדאי כאמור לנסות להגיע להבנות. יתכן ובסופה תגבשו הסכם גירושין כולל (שניתן לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין, לקבלת תוקף של פסק דין) וכך תחסכו את המשך ההליכים. אם לא – תצטרכו להמשיך לשלב הבא.

הגשת כתבי תביעה: אם הליך יישוב הסכסוך הסתיים ללא הסכמה, ניתן להמשיך ולהגיש כתב תביעה לגירושין לבית הדין הרבני, לצד תביעות נוספות כמו מזונות או חלוקת רכוש – כל עוד הן לא נכרכו קודם. יש לשים לב ללוחות הזמנים: 15 יום להגשה בבית הדין, או 30 יום בבית המשפט – אחרת הצד השני עשוי להקדים ולבחור ערכאה חלופית.

פתיחת תיק גירושין ברבנות כוללת מילוי טופס ייעודי עם פרטי הצדדים, עילות הגירושין, וסעדים מבוקשים. מצרפים גם תעודת זהות, תעודת נישואין, כתובה (אם קיימת), וכל מסמך תומך כמו תכתובות, עדויות או דו"חות משטרה. אגרת פתיחת תיק עומדת כיום על כ־250 ש"ח, וניתן לבקש פטור במידת הצורך. לא חובה לצרף ראיות כבר בשלב זה, אך מומלץ להיערך לכך.

פתיחת התיק והזמנת דיון: לאחר הגשת התביעה ותשלום האגרה, מזכירות בית הדין פותחת תיק ומזמנת את בני הזוג לדיון ראשון, לרוב בדואר רשום לנתבע/ת. כתובעים, תוכלו גם ליידע את הצד השני – לעיתים זה מקדם מו"מ.

הדיון יתקיים בפני דיין יחיד או הרכב, ובו נבחנת עמדת הנתבע/ת לגט. אם יש הסכמה – ממשיכים להסכם/סידור גט. אם לא – נקבעת ישיבת הוכחות. הדיונים סגורים לציבור, ונוכחים רק הצדדים, עורכי דינם ובית הדין. הפרסום אסור – ההליך כולו נשמר בדיסקרטיות לטובת המשפחה.

כתב הגנה והגשת תביעות נגדיות: הנתבע רשאי (ומומלץ) להגיש כתב הגנה, בו ניתן להכחיש עילות, לבקש שלום-בית או להעלות טענות נגדיות. לעיתים מוגשת גם תביעה שכנגד – למשל, הבעל תבע גירושין וכרך רכוש, והאישה מגישה תביעת כתובה.

או שהאישה תובעת גירושין, והבעל מגיש תביעת שלום-בית. בית הדין ינסה לפשר אם צד אחד מבקש שלום-בית, אך לא יכפה חיים משותפים. ברוב המקרים, אם צד אחד נחוש להתגרש – תינתן הזדמנות קצרה לפיוס, ואם אין סיכוי ממשי, הדיון חוזר לסוגיית הגירושין.

המשך ההליך והוכחות: בדומה לבית משפט, אם התיק לא מסתיים בפשרה או בהסכמה, עוברים לשלב הוכחות. כל צד מביא ראיות לעילותיו: עדים (יש להזמינם בצו או בהתראה מראש), מסמכים, חוות דעת. הדיינים שומעים את העדויות.

יצוין שבבית הדין הרבני נהוגה עדיין לעיתים שבועה – צד יכול להישבע על אמתות טענותיו בנסיבות מסוימות. כמו כן, החקירות הנגדיות מתנהלות אך באופן מכובד ורגוע יותר בדרך כלל מאולם משפט אזרחי, כיוון שהדיינים מנהלים שיח יותר פתוח (אין מושבעים וכו'). בסיום ההוכחות, בני הזוג או עורכי דינם יסכמו את טענותיהם.

פסק דין:

בית הדין בהרכבו (שלושה דיינים לרוב בפסק דין סופי) ייתן פסק דין בו יכריע האם לקבל את התביעה. אם נדחתה תביעת הגירושין (למשל, לא הוכחה עילה מספקת) – בני הזוג נשארים נשואים, וייתכן שהתיק ייסגר. התובע יכול לעיתים לערער או להמתין ולהגיש מחדש אם יהיו עילות נוספות (או לפנות לבית משפט בדרכים אחרות). אם נתקבלה התביעה – בית הדין יפסוק כי על הצדדים להתגרש. ייתכנו ניסוחים שונים: "מורה לצדדים להתגרש", "מחייב את פלוני לתת גט לפלונית" או אפילו במקרים חמורים "כופה גט". בדרגת "כפייה" נדירה (כמו מקרה בגידה ודאי) – בית הדין יכול ממש לכפות בכוח סידור גט, אבל זה מצריך תנאים הלכתיים מיוחדים. ברוב הפעמים הנפוצות מקבלים "חיוב גט" שמשמעותו שאם הסרבן לא יציית, יוטלו הסנקציות החוקיות שהזכרנו.

סידור גט: אחרי פסק הדין נקבע מועד לסידור הגט – טקס דתי רשמי בו הבעל מוסר את הגט לאישה בפני הדיינים, עדים וסופר. רק לאחר מסירת הגט ותיעודו, מונפקת תעודת גירושין, והנישואין מסתיימים בפועל ורשמית.

ערעור: כל צד שאינו מרוצה מפסק דין של בית הדין הרבני האזורי יכול להגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים (ערכאת הערעור) בתוך 30 יום. בערעור, דיינים חדשים (ביה"ד הגדול) בוחנים אם נפלה טעות.

יצוין, שבעניין גט עצמו – אם חויבת לתת גט, ערעור אינו מעכב את החובה אלא אם קיבלת עיכוב. בערעור יכולות להשתנות החלטות על מזונות, רכוש וכדומה. מעל בית הדין הגדול ניתן, במקרים של טעות משפטית, לעתור לבג"ץ, אך זה נדיר בנושאי מתן גט.

מהי תביעת גירושין כרוכה?

תביעה כרוכה (נקראת גם "כריכת תביעת גירושין") היא תביעה שבה אחד מבני הזוג מגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני וכורך יחד איתה נושאים נוספים הקשורים בגירושין, כגון חלוקת רכוש, משמורת ילדים או מזונות אישה.

מטרת ה"כריכה" היא לרכז את כל הסוגיות הנלוות לפירוק הנישואין תחת קורת גג אחת – בית הדין הרבני – במקום להתדיין עליהן בנפרד בבית המשפט לענייני משפחה. צעד זה משפיע ישירות על סמכות השיפוט ומתבצע לעיתים מטעמי ייעול ההליך, אך לעיתים גם מטעמים טקטיים (מה שמכונה "מרוץ הסמכויות" – עליו נפרט בהמשך).

לפי החוק בישראל, בעניינים הכרוכים בגירושין (כמו משמורת, רכוש, מזונות וכו'), קיימת סמכות מקבילה הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט למשפחה. המשמעות: בני הזוג יכולים לבחור לאיזו ערכאה לפנות בכל נושא.

כדי שעניינים אלה יתבררו דווקא ברבנות, על בן הזוג התובע "לכרוך" אותם באופן נכון בתביעת הגירושין.

מה אפשר לכרוך? בדרך כלל, רק נושאים שהכרעתם נחוצה ל"סיום מהיר ויעיל" של הנישואין. בגדר זה נכללים: ענייני רכוש (חלוקת נכסים, כספים, זכויות סוציאליות וכו'), מזונות אישה (דמי כלכלה שהבעל חייב לאשתו כל עוד הם נשואים), ולעיתים גם משמורת הילדים/זמני שהות.

למעשה, לעניין משמורת והסדרי שהות הילדים ישנה פסיקה שבית הדין רשאי לדון בכך ממילא כחלק מתביעת הגט, אפילו בלי "כריכה" פורמלית. הנושאים העיקריים שניתן ונהוג לכרוך הם רכוש ומזונות אישה, כי אלה בוודאות בסמכות מקבילה.

לעומת זאת, מזונות הילדים לא ניתנים לכריכה – החוק קובע שבית הדין הרבני אינו מוסמך לדון במזונות ילדים קטינים אלא אם שני ההורים נתנו לכך הסכמה מפורשת. לכן, סוגיית מזונות הילדים כמעט תמיד תוכרע בבית המשפט לענייני משפחה (אלא אם ההורים הסכימו לדון בכך ברבנות, דבר שאינו שכיח).

איך מבצעים כריכה כדין? החוק והפסיקה קבעו שלושה תנאים מצטברים לכריכה נכונה, כדי למנוע ניצול לרעה של המרוץ בין הערכאות:

כריכה כנה במסגרת תביעת גירושין כנה – תביעת הגירושין עצמה צריכה להיות מוגשת מתוך רצון אמיתי להתגרש, ולא כתכסיס. למשל, אם אדם מגיש תביעת גירושין רק כדי לתפוס סמכות בבית הדין (כי הוא מעדיף אותו) בלי כוונה אמיתית לסיים את הנישואין – בית הדין יראה בכך חוסר כנות. יש להראות שבאמת מתקיים סכסוך נישואין בלתי פתיר ומטרת התביעה היא גט.

כריכה מפורשת וברורה – יש לכתוב בכתב התביעה במפורש אילו עניינים נלווים נכרכים בה ולבקש שבית הדין יכריע בהם. הכריכה צריכה להיעשות באופן ברור וחד-משמעי, כך שלא תהיה מחלוקת שהנושא בסמכות בית הדין. ניתן לכרוך מלכתחילה בכתב התביעה, ואפילו לאחר הגשת התביעה מותר לבקש לצרף עניין (בכתב או בעל-פה בדיון) – אך שוב, בצורה מפורשת.

כריכה בתום לב (כריכה כנה) – הכוונה שהנושאים נכרכו במטרה אמיתית לבררם בבית הדין ולא רק כדי לחסום את הצד השני. זה דומה לדרישת כנות, ודורש להראות שהסיבה לבחירת בית הדין עבור אותם עניינים היא רצון לייעל ולפתור הכל יחד, ולא רצון "למרוץ" ולסכל את סמכות בית המשפט.

למשל, אם בעל משרבב לתביעת הגירושין דרישה למשמורת ילדים כשברור שאין לו עניין אמיתי בילדים אלא רק רוצה למנוע מהאישה לפנות לבית משפט – זה עלול להיתפס ככריכה חסרת תום לב.

אם אחד התנאים הללו לא מתקיים, בן הזוג השני יכול לטעון לחוסר סמכות, ובית המשפט לענייני משפחה עשוי לקבל סמכות לדון בעניין שנכרך באופן פגום. למעשה, במצב של כריכה שלא כדין, הדיון בעניין הכרוך "יחזור" לבית המשפט למשפחה.

מתי כדאי לכרוך תביעת גירושין?

כאן נכנסים השיקולים הטקטיים של הליך גירושין. באופן כללי, מי שחושב שבית הדין הרבני עשוי להיטיב עמו בסוגיה מסוימת, ינסה לכרוך את אותה סוגיה ולשריין את הדיון ברבנות, ולהפך – מי שמעדיף את בית המשפט יעדיף לא לכרוך ולמהר בעצמו לפתוח תיק בבית המשפט לפני שהצד השני כורך. נושא זה קשור ל"מרוץ הסמכויות" שיוסבר בהמשך.

נציין שמרגע שתביעה כרוכה הוגשה כדין בבית הדין, נחסמת הגשת תביעה מקבילה בבית המשפט לענייני משפחה באותו נושא. למשל, אם הבעל הגיש תביעת גירושין וכרך בה את רכוש ומשמורת כדין, האישה לא תוכל לפתוח תיק רכוש או משמורת בבית המשפט – הסמכות הייחודית תהיה לבית הדין הרבני. רק אם תביעת הגירושין עצמה נדחית או נמחקת, או מתברר שהכריכה היתה פגומה, יוכל בית המשפט להיכנס לתמונה.

איפה עדיף להגיש את התביעה – בבית הדין הרבני או בבית המשפט למשפחה?

זו אולי הדילמה הטקטית הגדולה ביותר בהליך גירושין בישראל. כיוון שלעיתים קרובות לשתי הערכאות יש סמכות מקבילה בעניינים מסוימים, הצד היוזם את ההליך עומד בפני בחירה: היכן לפתוח את התיקים?

הבחירה יכולה להשפיע, כאמור, על זכויות וכספים, ולכן נולדה התופעה הידועה כ"מרוץ הסמכויות". כל צד (בעצת עורך דינו) מנסה לבחור את הערכאה שתהיה טובה יותר עבורו, ולפעול מהר לפני שהצד השני יקדים ויבחר אחרת.

אנו, כעורכי דין מנוסים, יודעים כבר לזהות מתי לפעול מהר, מתי לעצור – ובעיקר איך לבחור את המהלך הנכון שיטיב עם הלקוח בתוך מרוץ הסמכויות הרגיש.

הנה מספר שיקולים מנחים בהחלטה איפה להגיש את התביעה:

אופי הסוגיות ומיהו "הצד החלש": יש לבדוק בכל נושא מי מבני הזוג צפוי לקבל יחס טוב יותר בכל ערכאה. למשל, אם מדובר באם שפניה לגירושין ויש ילדים קטנים – ייתכן שהיא תעדיף שבית הדין לא ידון במשמורת, כי הוא עלול לחייבה לגדל אותם באורח חיים מסוים (דתי) או להקשות עליה מעבר מגורים.

אותה אם אולי תעדיף את בית המשפט החילוני. לעומת זאת, אותה אישה בנושא המזונות עשויה דווקא להפיק תועלת מדיון ברבנות, כי שם האב תמיד יחויב במזונות הילדים (כאמור לעיל).

לעומתה, בעל מפרנס עיקרי ירצה להתרחק מהרבנות בעניין המזונות כי יודע ששם "יחייבו אותו בכל מקרה", ויעדיף בית משפט בתקווה להפחתה בחיוב. אם אחד הצדדים איננו יהודי (למשל התגייר פיקטיבית, או נישואין אזרחיים) – בית הדין אולי לא יסכים לדון בעניינם, ואז בכל מקרה כל העניינים ילכו לבית המשפט לענייני משפחה.

נושא הרכוש: אם לבני הזוג רכוש רב, עסק משפחתי, ירושות וכו', והבעל חושד למשל שהאישה בגדה שנים – הוא עלול לחשוב שכדאי לו בית הדין, בתקווה שזה יתחשב בהתנהגותה בחלוקת הרכוש. אולם, כפי שציינו, הסיכוי לכך קטן כי החוק כופה חלוקה שוויונית.

ועדיין, יש גברים שמאמינים שבית הדין "בעדם" בסכסוכי רכוש. מאידך, אישה שבגדה או הסתירה כספים – בוודאי תחשוש מבית הדין ותעדיף שבית משפט ידון ברכוש, מתוך מחשבה ששם לא יענישוה.

ישנן גם סוגיות דתיות כמו כתובה שמעניינות רק את בית הדין: אם לאישה כתובה בסך גבוה מאוד (נניח 555,555 ש"ח) – היא אולי תרצה להזכיר את הכתובה ולתבוע אותה ברבנות, מה שיכול להוות מנוף לחץ כספי חזק על הבעל לתת גט בתנאים טובים.

הבעל מנגד, ירצה אולי להימנע מדיון כתובה כליל, ויעדיף שהכל ייגמר בהסכם ללא אזכור כתובה. במקרים כאלה, מי שפועל מהר יותר יקבע את הזירה – אם האישה פתחה תביעת גט וכרכה כתובה, הבעל לא יוכל לחמוק מזה.

משמורת וחינוך: אם שני ההורים טובים אבל האם חוששת שהאב יבקש משמורת משותפת כדי להפחית מזונות – היא (ושוב, זה אולי סטריאוטיפי) תעדיף את בית הדין הרבני, שם היא מרגישה שיש התחשבות באם בתור מטפלת עיקרית וב"חזקת הגיל הרך" לטובתה.

האב, לעומת זאת, ירצה בית משפט כדי לזכות במשמורת משותפת שווה. מנגד, אם אחד ההורים הוא מאוד דתי והשני חילוני, כל אחד ירצה את הערכאה שתבין את אורח חייו: הדתי ירגיש ביטחון ברבני, החילוני – בבית משפט.

מהירות ויעילות: בתי הדין הרבניים נוטים להחליט מהר יותר בתביעת גירושין עצמה. אם למישהו דחוף להסדיר את הסטטוס (למשל, אישה שרוצה כבר להשתחרר מנישואין כובלים או גבר שחי עם בת זוג חדשה ורוצה להכשיר את הקשר) – הגשת תביעת גירושין מיידית ברבנות עשויה להיות מהלך נבון. אפשר במקביל או לאחר קבלת הגט, לטפל ברכוש ובשאר העניינים יותר לאט. בתי המשפט עמוסים ודיוני רכוש עלולים להימשך שנים, אך לפחות הגט כבר יינתן ולא יעצור את החיים. לכן, לפעמים מומלץ לאחד הצדדים "להוריד את נושא הגט מהפרק" בהקדם על-ידי הגשת תביעה ברבנות, גם אם את יתר הנושאים הוא מעוניין לנהל בבית המשפט.

רושם ויחסי ציבור: אף שדיוני משפחה מתקיימים בדלתיים סגורות, קיימים הבדלים באווירה בין הערכאות. יש נשים שחשות שבבית הדין הרבני ישנה גישה פטרנליסטית או העדפה לגברים, ומעדיפות את בית המשפט. מנגד, גברים דתיים לעיתים חשים נוח יותר ברבנות, שבה הם מרגישים שייכות תרבותית. התחושות הסובייקטיביות של הצדדים משפיעות על נכונותם לשתף פעולה, לחשוף מידע ולפעול באמון מול המערכת. לכן לעיתים הבחירה בערכאה נעשית לא רק משיקולים משפטיים, אלא גם מהעדפה אישית לתחושת שייכות והבנה.

**חשוב לציין שאין תשובה אחידה לשאלה "איפה עדיף". הגישה המקצועית היא לבחון כל מקרה לגופו: מה גיל הילדים, מה מצב ההכנסות, האם יש אלימות או בגידה, מה גובה הכתובה, עד כמה הצדדים דתיים, וכדומה. בהתאם לכך, לגבש אסטרטגיה משפטית. לעיתים ההחלטה תהיה לפצל: למשל, להגיש את תביעת הגירושין וכריכת המזונות ברבני, אבל לא לכרוך רכוש – כדי לאפשר דיון ברכוש בבית משפט (או להיפך).

האם כדאי לנהל משא ומתן או גישור לפני הגשת תביעת גירושין?

כן – ומניסיוננו הרב, במקרים רבים זו הדרך החכמה והיעילה יותר.

גישור או מו"מ מאפשרים לבני הזוג שליטה על התוצאה, מונעים עימותים משפטיים יקרים, חוסכים זמן יקר ומעודדים פתרונות מותאמים אישית. לעומת פסק דין כפוי, הסכם שנבנה בהסכמה לרוב יעמוד לאורך זמן, במיוחד כשיש ילדים ויש צורך להמשיך לתפקד כהורים משותפים.

לגישור יתרונות ברורים: הוא חוסך בעלויות, מצמצם מתח נפשי ומאפשר גמישות – למשל בהסכמות על מגורים, חלוקת רכוש או זמני שהות. תהליך זה גם שומר על תקשורת בין בני הזוג, מה שעשוי להשפיע לטובה על המשך הקשר ההורי.

עם זאת, לא כל מקרה מתאים לגישור. כאשר יש פערי כוח חריפים, אלימות או חוסר תום לב – הדרך היחידה לעתים היא פנייה לערכאה שיפוטית. גם במצבים של מרוץ סמכויות, עדיף להקדים ולהגיש בקשה ליישוב סכסוך כדי להבטיח את בחירת הערכאה, ורק לאחר מכן לבחון גישור ברצינות.

ובפשטות, כשיש פתח להידברות – נצלו אותו. הסכם בהסכמה לרוב עדיף על הכרעה חיצונית, אך היו עירניים להגנה על זכויותיכם ולצורך בגיבוי משפטי פורמאלי בעת הצורך.

תביעת גירושין – סיכום:

תביעת גירושין היא אחד המהלכים הרגישים והמשמעותיים ביותר בחיי אדם – משפטית, רגשית ומשפחתית.

זהו הליך הטומן בחובו סוגיות רבות, החל בעצם מתן הגט וכלה בהסדרת רכוש, מזונות, משמורת וזמני שהות. הבחירה היכן וכיצד לנהל את ההליך – בין אם בבית הדין הרבני או בבית המשפט למשפחה, במסגרת תביעת גירושין כרוכה או בנפרד, תוך גישור או בהתמודדות משפטית – עלולה להשפיע לטווח ארוך על זכויותיכם, מעמדכם ועתידכם.

חשוב להבין שאין מסלול אחד נכון לכולם: כל מקרה דורש התאמה אישית לפי נסיבות החיים, מאפייני המשפחה והיעדים של כל צד. לכן, לפני כל צעד – היוועצות עם עורך דין מומחה לדיני משפחה היא לא רק המלצה, אלא צורך חיוני. עו"ד מנוסה יסייע לכם לגבש אסטרטגיה נכונה, לבחור את הערכאה המתאימה, להגן על זכויותיכם ולנווט את ההליך באופן שמקדם פתרון הוגן, מכבד ויעיל – ככל האפשר.

**אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר, כמשרד בעל ניסיון ומומחיות בהגשת תביעות גירושין, בכל עת לקבלת ייעוץ ראשוני והכוונה בכל הנוגע להגשת תביעת גירושין. נשמח לעמוד לשירותכם!