הגשת ערר לבית הדין לעררים: המדריך המלא והמפורט

קיבלתם סירוב מרשות האוכלוסין וההגירה? אתם לא לבד.

החלטות של משרד הפנים עשויות להשפיע באופן דרמטי על החיים: מסירוב לאיחוד משפחות, דרך שלילת בקשה להסדרת מעמד לבן זוג זר ועד דחיית בקשת מקלט. למרבה המזל, בית הדין לעררים קיים כדי לשמש ערכאת ביקורת ראשונה על החלטות אלו.

להלן נציג בפירוט כיצד לבצע הגשת ערר לבית הדין לעררים באופן הנכון, אילו שלבים נדרשים, מהן המלכודות שכדאי להימנע מהן – וטיפים חשובים שיגדילו את סיכויי ההצלחה שלכם.

מבוא – מהו בית הדין לעררים ומתי פונים אליו?

בית הדין לעררים הוא טריבונל מנהלי מיוחד שהוקם בשנת 2014 ומתמקד בענייני כניסה, שהייה והגירה לישראל. הוא פועל מכוח חוק הכניסה לישראל ומשמש כערכאת ערעור מנהלית על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה (משרד הפנים) בנושאים כגון: אשרות כניסה ושהייה (תייר, עבודה, סטודנט וכו'), הסדרת מעמד לבן/בת זוג זר (איחוד משפחות), בקשות למעמד מטעמים הומניטריים, בקשות מקלט מדיני, הענקת אזרחות או תושבות קבע, ועוד.

למעשה, בכל פעם שאדם מקבל החלטת דחייה או שלילה מבקשתו בתחום אלה – עומדת לו הזכות להגיש ערר ולבקש מבית הדין לעררים לבחון את ההחלטה מחדש.

בית הדין לעררים הוא גוף שיפוטי עצמאי (נפרד מבתי המשפט הרגילים), והדיין בו מוסמך לאשר או לבטל את החלטת הרשות ואף להחזירה לבחינה חוזרת.

• עוד על אופיו וסמכויותיו של בית הדין לעררים, כולל פסיקות לדוגמא – תמצאו כאן>>

מיצוי הליכים: ערר פנימי לפני פנייה לבית הדין לעררים

במרבית המקרים יש למצות את האפשרות לערער בתוך רשות האוכלוסין עצמה לפני שפונים לבית הדין לעררים. הליך זה מכונה ערר פנימי או פנייה למשרד הפנים לעיון חוזר. למעשה, על רוב החלטות בכתב שמקבלים ממשרד הפנים ניתן (ואף צריך) להשיג תחילה באופן פנימי:

ערר פנימי ברשות – בדרך כלל במכתב הדחייה עצמו ממשרד הפנים יצוין כי ניתן להגיש השגה/ערר בפני גורם בכיר יותר ברשות, בתוך 21 יום ממועד קבלת ההחלטה. ערר פנימי זה נשלח לרשות (ללשכה שהוציאה את ההחלטה או ליחידה מתאימה במשרד הפנים), ובמהלכו גורם רשמי בכיר מחדש בוחן את המקרה וההחלטה המקורית. חשוב מאוד לא לדלג על שלב זה: אם קיימת אפשרות לערר פנימי ולא ניצלתם אותה, בית הדין לעררים עלול למחוק את הערר על הסף בשל "אי מיצוי הליכים". לכן, ודאו שקיימת בידיכם תשובה סופית מהרשות (או שאין לכם מסלול ערר פנימי רלוונטי) לפני שפונים לבית הדין.

יוצא מן הכלל – ערר “אי-מענה”: מה קורה אם הגשתם בקשה למשרד הפנים אך לא קיבלתם תשובה כלל, למרות שעבר זמן רב? במקרה של שיהוי בלתי סביר מצד הרשות, לאחר שפניתם אליה מספר פעמים בתזכורת (וכדאי לתעד פניות בכתב), ניתן לעיתים לפנות ישירות לבית הדין לעררים בטענה של אי-מענה. זהו למעשה ערר מיוחד שמוגש כאשר הרשות "שותקת" ואינה מספקת החלטה בזמן סביר, במטרה לחייב אותה להתייחס לבקשה.

שימו לב: מומלץ לקרוא היטב את מכתב הדחייה שקיבלתם מרשות האוכלוסין: אם מצוין בו הליך ערר פנימי וזמן להגשתו – נצלו זאת. רק לאחר שקיבלתם גם בערר הפנימי תשובה שלילית (או במקרה שהערר הפנימי עצמו נדחה) תוכלו להתקדם להגשת ערר לבית הדין לעררים.

איך מגישים ערר לבית הדין לעררים – שלב אחר שלב

לאחר שמיציתם את ההליכים המקדמיים, הגיע הזמן להגיש את הערר לבית הדין עצמו. ערר לבית הדין לעררים הוא הליך משפטי פורמלי לכל דבר, וכדאי להתכונן בהתאם. הנה השלבים המרכזיים להגשת הערר בצורה נכונה:

בדיקת החלטת הרשות והתארגנות ראשונית:

ראשית, ודאו שיש בידיכם את כל המסמכים הרלוונטיים מההליך מול משרד הפנים. זה כולל את מכתב הדחייה הרשמי שקיבלתם (והתאריך שבו קיבלתם אותו), פרוטוקולים של ריאיונות אם היו, מסמכי הבקשה המקורית וכל מידע נוסף שנמסר לכם.

בשלב זה חשוב להבין בדיוק מה נימוקי הדחייה שניתנו – למשל: "חשד לקשר זוגיות פיקטיבי", "אי עמידה בקריטריונים של נוהל X", "מידע ביטחוני" וכו'. נימוקי ההחלטה הם מה שתצטרכו לתקוף בערר.

כמו כן, ודאו שהשגתם תשובה על הערר הפנימי (אם הגשתם כזה) או מסמך המאשר שאין מסלול ערר פנימי.

עכשיו הזמן גם לסמן לעצמכם את הדדליין: את הערר לבית הדין יש להגיש תוך 30 יום ממועד קבלת החלטת הרשות (או 30 יום מדחיית הערר הפנימי, במידה והיה). איחור במועד הזה עלול לעלות לכם בדחייה על בסיס טכני – אז אל תחכו לרגע האחרון.

הכנת כתב הערר ונימוקיו:

כתב הערר צריך לכלול את כל הנימוקים המשפטיים והעובדתיים שבגינם אתם סבורים שהחלטת משרד הפנים שגויה ויש לבטלה. חשוב לכתוב בצורה מסודרת, בהירה ומשכנעת.

יש להתמקד בפגמים שנפלו בהחלטה המנהלית: למשל, החלטה שהתקבלה בחוסר סמכות (מעבר לסמכויות הפקיד), או בחוסר סבירות קיצוני, או תוך התעלמות מראיות שהצגתם, או בניגוד לנוהל/פסיקה מחייבים, וכדומה.

מומלץ לפרט את הרקע העובדתי (בקצרה), לתאר את השתלשלות העניינים, ואז לנמק מדוע ההחלטה שגויה – בשפה עניינית ובלי התלהמות.

כל טענה שמעלים חייבת להיתמך במסמכים: כאן מצרפים לכתב הערר אסמכתאות – לדוגמה: אם נטען שמערכת היחסים זוגית היא כנה, ניתן לצרף תמונות משותפות, התכתבויות, חשבוניות של מגורים או טיסות יחד, מכתבי תמיכה מחברים וכו'.

אם הטענה היא שההחלטה חורגת מנהלי משרד הפנים, אפשר לצרף את הנוהל הרלוונטי. הקפידו לא להשאיר טענות בעלמא ללא הוכחה תומכת.

תצהיר ואישורים נלווים:

לכל ערר יש לצרף תצהיר חתום על ידי העורר (או העותרים, אם מדובר בזוג למשל), המאמת את העובדות שנטענות בערר. תצהיר הוא הצהרה בכתב תחת אזהרה, ויש לחתום עליו בפני עורך דין שמאשר את חתימתכם.

בנוסף לתצהיר, צרפו כנספחים את מכתב הדחייה של הרשות עצמו, החלטת הערר הפנימי (אם יש), וכל מסמך רלוונטי אחר המוזכר בטענותיכם. רשמו על כל מסמך מצורף כותרת/מספר נספח והתייחסו אליו בגוף הערר.

הגשת הערר ותשלום אגרה:

את הערר המלא (כתב הערר + נספחים + תצהיר) יש להגיש לבית הדין לעררים במחוז המתאים. סמכות המקומית נקבעת לפי מקום לשכת משרד הפנים שהוציאה את ההחלטה – למשל, אם ההחלטה ניתנה בלשכת תל אביב, הערר יוגש לבית הדין בעררים במחוז ת"א והמרכז.

ניתן להגיש את הערר באופן מקוון באמצעות מערכת ממוחשבת באתר הממשלה (קיימת מערכת ייעודית להגשת עררים לפי חוק הכניסה לישראל). ההגשה המקוונת דורשת הזדהות (למשל באמצעות כרטיס חכם לעורכי דין או מערכת הזדהות ממשלתית לאזרחים) וכוללת העלאת כל הקבצים הסרוקים.

בתום ההגשה תקבלו אישור הגשה ומספר תיק ערר. יש לשלם אגרת ערר בסכום הקבוע בתקנות (נכון לכתיבת שורות אלה האגרה עומדת על כ-729 ש"ח). התשלום מתבצע לרוב אונליין בעת ההגשה או בקופת בית הדין אם מגישים פיזית.

אפשרות חלופית: להגיש ידנית במזכירות בית הדין הרלוונטי (בירושלים, תל אביב, חיפה או באר שבע) – במקרה כזה יש להביא מספר עותקים מודפסים של כל מסמך (לפי הדרישות, בדרך כלל עותק לבית הדין + עותק למשיב + עותק נוסף לביטחון), לשלם את האגרה במקום ולקבל אישור וחותמת "התקבל" עם מספר תיק. שמרו היטב על אישור ההגשה, בין אם דיגיטלי ובין אם חותמת על נייר – זה התיעוד הרשמי שהערר שלכם נפתח.

**לקוח שייצגנו בערר לבית הדין לעררים:

מה קורה לאחר הגשת הערר בבית הדין לעררים?

לאחר שהערר הוגש ונפתח תיק, מתחיל שלב ההליך בפני בית הדין. בשלב ראשון, התיק יועבר לתגובת רשות האוכלוסין וההגירה (המשיבה בערר). לפי התקנות, לרשות יש עד 30 יום להגיש כתב תשובה מטעמה לערר, שבו יפורטו נימוקיה להגנת ההחלטה המקורית. לעיתים הרשות מבקשת ארכה, אך ברוב המקרים בתוך כמה שבועות תוגש תשובה.

לאחר מכן, דיין בית הדין לעררים יעיין בחומר וייתן הנחיות להמשך ניהול התיק. במקרים רבים קובע הדיין דיון פרונטלי בנוכחות שני הצדדים – העורר (ובא כוחו, אם מיוצג) ונציגי משרד הפנים.

בדיון זה אפשר להציג את הטענות בעל-פה, לענות לשאלות הדיין, ולעיתים להגיע לדיון עובדתי מעמיק יותר. חשוב להגיע לדיון מוכן עם עותק מכל החומר ועם תשובות מסודרות לטענות שהעלתה הרשות בתשובתה.

לאחר הדיון (או אם הוחלט למעט בדיון ולהכריע על סמך הכתב – אז לאחר עיון בכתבי הטענות), ניתן פסק דין בערר.

צו ביניים במקרה הצורך:

אם במהלך התקופה מהרגע שהחלטת הרשות התקבלה ועד למתן פסק הדין בערר קיים חשש לנזק בלתי הפיך, ניתן לבקש מבית הדין צו ביניים. למשל, אם ללא צו ביניים יפקע המעמד החוקי של העורר והוא צפוי להרחקה מיידית מהארץ – ניתן במסגרת הערר (או בעת הגשתו) להגיש בקשה לצו ביניים שמורה לרשות לעכב הרחקה או להימנע מצעדים בלתי הפיכים עד סיום הדיון בערר.

ההחלטה בערר: קבלה או דחייה – ומה הלאה?

לאחר שההליך מתנהל, מגיע הרגע המכריע: פסק הדין של בית הדין לעררים. תיתכנה שתי תוצאות עיקריות:

הערר מתקבל

במקרה זה בית הדין קובע שהחלטת משרד הפנים הייתה שגויה או פגומה באופן שמצדיק התערבות. משמעות קבלת הערר היא שההחלטה המקורית מבוטלת. בהרבה מקרים, הדיין אינו מחליט בעצמו להעניק את המבוקש (למשל, לתת אשרה מיד), אלא מורה לרשות האוכלוסין לשקול מחדש את הבקשה לאור הנימוקים שבפסק הדין.

לדוגמה, אם נדחתה בקשת בן זוג והתברר שבדחייה נפלו פגמים, בית הדין עשוי לבטל את הסירוב ולהחזיר את התיק למשרד הפנים עם הוראות לבצע בחינה חוזרת בהתאם לקביעותיו. במקרים אחרים, בית הדין יכול גם להחליט בעצמו לתת את הסעד (למשל, להורות על שחרור ממעצר במקרים מסוימים הנוגעים להרחקה). כך או כך, עבורכם כעוררים – זכייה בערר פירושה הזדמנות נוספת: המקרה נפתח מחדש ויש סיכוי ממשי לקבל את מה שביקשתם.

הערר נדחה

אם בית הדין לעררים דוחה את הערר, המשמעות היא שהוא אישר את החלטת הרשות ואין שינוי בתוצאה. במצב זה, החלטת משרד הפנים עומדת בעינה (הסירוב נשאר בתוקף, הגירוש יתבצע וכו').

פסק דין הדוחה את הערר יהיה לרוב מנומק ויבהיר מדוע הדיין לא מצא מקום להתערב (למשל, מצא שהחלטת הרשות סבירה, או שהעורר לא הוכיח את טענותיו).

חשוב לדעת שהדיין רשאי גם לחייב אתכם בהוצאות משפט לטובת המדינה במידה וסבר שהערר חסר בסיס – כלומר, ייתכן ותצטרכו לשלם סכום מסוים (כמה מאות עד אלפי ש"ח) כמחיר הגשת הערר שנדחה. אמנם לא תמיד נפסקות הוצאות, אך זה סיכון שיש לקחת בחשבון.

אם הערר נדחה – האם יש עוד מה לעשות?

בהחלט כן. ישנו מוצא משפטי אחד נוסף: ערעור לבית המשפט המחוזי. לכל צד שלא מרוצה מפסק דין של בית הדין לעררים עומדת זכות להגיש ערעור מנהלי בפני בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

עבורכם כעוררים, משמעות הדבר היא שניתן לערער על החלטת בית הדין לעררים עצמו. להלן עיקרי ההליך הזה:

מועד הגשה:

את הערעור לבית המשפט המחוזי יש להגיש תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין של בית הדין לעררים. חשוב לעמוד במועד זה, אחרת תאבדו את זכות הערעור. בדרך כלל אין אפשרות "להגיש ערר מחדש" לבית הדין לעררים עצמו (אין הגשה חוזרת לאותה ערכאה על אותה החלטה), ולכן ערעור למחוזי הוא הנתיב היחיד לאחר דחייה.

דיון בערעור:

בית המשפט המחוזי לא מנהל את התיק מחדש מההתחלה, אלא בוחן אם נפלו טעויות משפטיות בהחלטת בית הדין לעררים. לא ניתן לצרף ראיות חדשות בערעור – הדיון מתבסס רק על החומר והטענות שהוצגו כבר בבית הדין לעררים.

בית המשפט רשאי לאשר את פסק הדין (לדחות את הערעור שלכם) או לבטלו/לתקנו. אם המחוזי דוחה את הערעור, במקרים נדירים ניתן לבקש רשות לערער לבית המשפט העליון, אך זה כבר הליך חריג ומורכב.

שיקולים לפני ערעור:

ערעור למחוזי הוא הליך יקר וממושך יותר – נדרשת אגרה נוספת (גבוהה יותר), לעיתים יש להפקיד ערבון כספי להבטחת הוצאות, ואם מפסידים בערעור ייתכן חיוב בהוצאות לטובת המדינה.

לכן לא תמיד כדאי לערער אוטומטית. מומלץ להתייעץ עם עורך דין מנוסה בתחום המשפט המנהלי ולבחון האם יש בערעור סיכוי ממשי (למשל, האם בפסק הדין של בית הדין נפלה טעות משמעותית בפרשנות החוק או ביישום הנהלים).

** לקוחה שייצגנו בערעור למחוזי לאחר שערר בית הדין לעררים נדחה:

טעויות נפוצות בהגשת ערר לבית הדין לעררים (וכיצד להימנע מהן)

הגשת ערר לבית הדין לעררים עשויה להיראות לכאורה כעניין טכני (ממלאים טפסים, מעלים למערכת וכו'), אך בפועל היא הליך משפטי מורכב.

רבים מן העותרים שלא מיוצגים מקצועית נופלים בטעויות שעלולות לעלות להם בדחיית הערר עוד לפני שנבחן לגופו. להלן כמה טעויות נפוצות – ודרכים להימנע מהן:

איחור במועדים: כפי שציינו, למועדי ההגשה חשיבות קריטית. ערר פנימי יש להגיש תוך 21 יום בהחלטות הדורשות זאת, וערר לבית הדין תוך 30 יום. אפילו עיכוב של כמה ימים עלול לגרום לדחיית הערר בלי בירור ענייני. הפתרון: רשמו לכם מיד את הדדליין, תכננו מראש (קחו מרווח אם יש חגים, שבתות או עיכובים בלתי צפויים), והגישו לפני המועד האחרון.

אי-מיצוי הליכים (דילוג על ערר פנימי): אל תדלגו על ערר פנימי כשהוא קיים. קראו את ההחלטה, היוועצו אם אתם לא בטוחים, אבל לרוב אם נאמר שם שניתן לפנות לרשות בערר פנימי – עשו זאת. במידה ופניתם באיחור או לא הגשתם ערר כזה בזמן – ייתכן שיהיה עדיף לנסות לבקש מהרשות בכל זאת התייחסות (אפילו באיחור) לפני שפונים לערר, או להסביר בערר למה לא ניתן היה להגיש פנימי.

חסר במסמכים וראיות: חוסר במסמכים רלוונטיים, או הגשה חלקית, יחלישו מאוד את הערר וייראו לדיין כחוסר מקצועיות או חוסר בסיס. הפתרון: הגישו תיק מסודר ומדויק. עברו על כל טענה בערר ובדקו שיש לה גיבוי בנספחים. ודאו שכל נספח ברור ומסומן.

טיעונים רגשיים במקום משפטיים: אין ספק שענייני הגירה ומעמד כרוכים בהרבה רגש, אך בערר צריך לשכנע את בית הדין מבחינה משפטית ועובדתית. מניסיון, כתבי ערר שמלאים בהשתפכויות רגש או בהתקפות אישיות על פקידי משרד הפנים אינם מועילים ואפילו עלולים להזיק. דיין הערר מחפש האם הייתה בעיה משפטית או פגם מנהלי בהחלטה – לא שיעור בהבעת רגשות.

הימנעו מהעלבות, משפה מליצית מדי או מטענות כלליות ("זה לא הוגן!", "פגעו לנו בחיים") ללא ביסוס קונקרטי.

ייצוג עצמי בחוסר ידע: החוק מאפשר לכם לייצג את עצמכם בערר, ואין חובה לשכור עורך דין. עם זאת, תחום זה משלב דיני הגירה, נהלי משרד הפנים ומשפט מנהלי – נושאים מורכבים הדורשים מומחיות.

טעות פרוצדורלית או חוסר היכרות עם תקדימים משפטיים יכולים למנוע מכם להשיג צדק. הפתרון: שקלו לפחות ייעוץ נקודתי מעורך דין מומחה שינחה אתכם, או סיוע בעריכת כתב הערר. גם סיוע חלקי עדיף על ללכת לבד לגמרי בלי להבין את הכללים.

טיפים להגדלת סיכויי ההצלחה בערר

כמה טיפים חשובים שיהפכו את הערר שלכם לטוב יותר ויקרבו אתכם לניצחון:

התארגנו מראש ובצעו תחקיר מעמיק:

עוד לפני הכתיבה, למדו את הנושא. חפשו פסיקות דומות (ניתן למצוא פסקי דין של בית הדין לעררים במאגרים משפטיים או באתר הרשות השופטת), קראו את נהלי משרד הפנים הרלוונטיים למקרה שלכם. הבנה טובה של המסגרת המשפטית עוזרת לטעון באופן מדויק יותר.

שימרו תיעוד מסודר:

שמרו כל תכתובת עם משרד הפנים, אישורי הגשה, תדפיסי שיחות טלפון (אם יש), קבלות, מיילים – הכל. בעת הצורך, צירוף תיעוד פניות קודמות או הוכחת זמנים יכול לחזק טענה, במיוחד בטיעון של עיכוב בלתי סביר או התחמקות של הרשות.

התמקדו בעובדות ובטענות הליבה:

כתבו את הערר בצורה ממוקדת. עדיף ערר קצר יחסית אך חד ומדויק, מאשר מסמך ארוך ומבולבל שמערבב הכל. הדגישו את הנקודות החזקות ביותר לטובתכם – למשל, מסמך חדש שלא שקלו בהחלטה, טעות ברורה בנימוק המשפטי של משרד הפנים, או שינוי נסיבות משמעותי. ודאו שהדיין יבין בקלות "מה לא בסדר" בהחלטה מנקודת מבטכם.

היעזרו בעו"ד במידת הצורך:

כפי שהוזכר, עורכי דין הבקיאים בתחום העררים וההגירה מכירים את רזי המקצוע – תקדימים עדכניים, פרצות אפשריות בנהלים, ושיטות בדוקות לניהול תיק מוצלח בבית הדין לעררים. פנייה לעורך דין מומחה לא רק תבטיח שהערר מנוסח כראוי, אלא גם תסייע בהתמודדות בדיון עצמו מול טיעוני נציגי משרד הפנים. זהו השקעה שעשויה להיות משתלמת מאוד אם המעמד החוקי שלכם בישראל חשוב לכם.

** אם אתם זקוקים לייעוץ/ייצוג משפטי בהגשת ערר לבית הדין לעררים – נשמח לסייע לכם. המשרד עוסק בתחום מזה למעלה מ-25 שנה ברצף ובקיא בכל היבטי הגשת הערר וניהולו בבית הדין מא' ועד ת'.

תקבלו אצלנו מקצועיות, יסודיות, ניסיון מוכח והצלחות שבאות לידי ביטוי בטיפול במקרה הפרטי שלכם.